יניב מזומן, ראש רשת המכינות המעורבות "מיתרים לכיש" שבדרום, מוציא ספר המבקש לחבר את הישראליות אל התלמוד, מטפח שפה חדשה חוצת מגזרים ומספר על השנים שבהם חי עם משפחתו כמשפחה דתית יחידה בקיבוץ חילוני
המקום האחרון שבו היית מצפה למצוא את יניב מזומן ואת המכינה שבראשה הוא עומד, "מיתרים לכיש", הוא באמצע קיבוץ בית גוברין. המבנה שבו פועלת המכינה הוא בית ערבי עתיק ויפהפה, ששימש את המוכתר של משפחת אל–עזי בבית ג'יברין, הכפר הערבי ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. יניב מזומן גדל בטבריה, למד בישיבה התיכונית בחיספין למד בישיבת ההסדר בעתניאל ומצא את עצמו מתגורר עם משפחתו כמשפחה דתית יחידה בקיבוץ חילוני.
השינוי במסלול השגרתי החל אצל מזומן במהלך השירות הצבאי. הוא התגייס לצנחנים וחלם על מסלול פיקודי אבל נפצע, נאלץ לשנות תוכניות והגיע לגלי צה"ל. "שם, לראשונה בחיי, חוויתי התמודדות של דתי כמעט יחידי בחברה חילונית. בהתחלה הסתכלו עליי כמוזר אבל אחרי כמה שבועות התרגלו. אני זוכר שניב רסקין אמר: 'אני קלטתי את מזומן. הוא בחור טוב והוא איתנו, אבל הסטייה שלו היא שהוא דתי…'".
לאחר שחרורו מצה"ל החל מזומן בלימודי תואר ראשון במגמת מזרח תיכון ויחסים בינלאומיים, המשיך לתואר שני במחשבת ישראל, ובמקביל לימד תקשורת ויהדות במסגרות דתיות וחילוניות. "הייתי בין עולם החינוך לעולם התקשורת ובשלב מסוים הבנתי שאני צריך להחליט איפה אני מונח והיכן מרכז הכובד שלי. קיבלתי החלטה ללכת על עולם החינוך. חיפשתי מקום שאוכל לעסוק בו בזהות ובחינוך עם נשמה, ליצור עם תלמידים קהילה שיושבת, לומדת ועוסקת בשאלות הגדולות של החיים ובעבודה פנימית. כך הגעתי לרעיון המכינה".
למה מכינה מעורבת?
"אני לא המצאתי את הז'אנר הזה. לפני שמונה שנים, כשהוקמה כאן המכינה, הוקמו במקביל מכינות מעורבות גם בערבה ובתל אביב. שנה לפני כן הוקמה מכינה כזו בבית שאן, ועוד קודם לכן היו המכינות המעורבות בעין פרת וב'בית ישראל' בגילה. רציתי מכינה מעורבת כי זה קרוב אליי. לא רציתי משהו סקטוריאלי אלא משהו בשביל עם ישראל. פגשתי תלמידים שלי ואחרים שלא היה להם מענה במסגרות הקיימות, וחיפשתי להקים מכינה שיהיה בה שילוב של עומק לימודי מבחינה אינטלקטואלית יחד עם עבודה פנימית שקשורה למקומות שגדלתי בהם – ישיבת עתניאל ובית מורשה בירושלים.
"רציתי גם מקום שעוסק ביצירה לצד לימודי שטח וידיעת הארץ. הכרתי תלמידים שהיו גם רגישים ועמוקים, כותבים ומנגנים, וגם אלופי עולם בניווטים שרוצים להיות לוחמים וקצינים, והם לא מצאו מקום מתאים. האופציות היו או מכינה לוחמנית או תלמה ילין וגלי צה"ל. רציתי להקים משהו שישלב את כל הדברים".
צילום: אדי ישראל
הקיבוץ פסל
בהתחלה תכנן מזומן להקים מכינה בהר עמשא שבדרום הר חברון אך לבסוף חבר למכינה שיזמו מספר אנשי חינוך יחד עם עמותת מיתרים ותושבים במועצה האזורית לכיש. בהתחלה, קיבוץ בית גוברין לא התלהב לקלוט את המכינה החדשה. "הקיבוץ פסל פעמיים באספות שלו את קבלת המכינה, כי היא מעורבת, והם פחדו מהמרכיב הדתי. צריך לזכור שהמקום הזה חילוני לחלוטין. הוא קם חצי שנה אחרי מלחמת השחרור ומעולם לא התגורר פה אדם דתי ולא היה בו בית כנסת. הם לא הכירו דתיים וכנראה פחדו שאם יהיו פה דתיים הם ישנו את הצביון ויסגרו להם את הכביש.
"חצי שנה אחרי שהיינו כאן, באה אליי חברת קיבוץ שאחראית על הקליטה והציעה לי להצטרף עם המשפחה שלי להרחבה של הקיבוץ, לקנות קרקע ולבנות בית. היא אמרה לי: 'עכשיו כבר הכרנו אתכם, וזה מתאים לנו'".
מזומן, שהתגורר אז עם משפחתו בירושלים, הרים את הכפפה ועבר להתגורר בקיבוץ. "אנשים פה מאוד נחמדים וקיבלו אותנו יפה, אבל ברור שזה לא היה פשוט. הגענו על סמך ידיעה שזה יישוב חילוני ושאנחנו באים לגור פה ביחד אבל זה לא יישוב מעורב. מאוד כיבדו אותנו, אפשרו לנו כל מה שאנחנו צריכים והבינו אותנו, אבל זה יישוב חילוני. את הבעיות ההלכתיות אפשר לפתור אם אתה יודע הלכה. תפילות נאלצתי להתפלל לבד. אין ספק שצריך חוסן מסוים שלך ושל המשפחה כדי לשמור על העולם שאתה מאמין בו ולדעת שהעולם הדתי שלך לא מוזן מהקהילה שסביבך או מרב היישוב, כי אין כאלה. הנקודה שאני מעביר גם לתלמידים היא: לא לפחד. גם כשהגעתי לגלי צה"ל הפחידו אותי שלא אשפיע שם ורק אושפע. רק הרב מנחם פרומן ז"ל עודד אותי ללכת לגלי צה"ל ושמח בזה מאוד".
מזומן ואשתו הגיעו לבית גוברין עם ילד אחד, ובמהלך מגוריהם בקיבוץ נולדו להם עוד שלוש בנות. "לילדים זה יותר מורכב. הבן שלי היה הולך לשכנים בשבת ורואה טלוויזיה דלוקה. אז או שהם היו מכבים, או שהוא היה חוזר הביתה. הוא ידע שהוא דתי ושהיישוב חילוני. בכיתה א' הוא היה הילד הדתי היחיד בבית הספר החילוני האזורי שדות יואב. כשהגענו לשם נפגשנו עם המנהלת והמורה והם כל כך שמחו שבא ילד דתי לכיתה. המורה הקפידה איתו שהוא ילך עם כיפה. הייתה פעם אחת שילד הציק לו על הכיפה, ובית הספר שם לב לזה ונתן מענה".
הביקוש למכינה בלכיש שנפתחה לפני שמונה שנים הלך וגבר. מאות מועמדים עמדו בתור, ולפני קצת יותר משנה החליט מזומן לפתוח קמפוס נוסף של המכינה ביישוב המעורב אליאב שעלה לקרקע לפני כשנתיים במזרח לכיש. בקיץ שעבר, לאחר מבצע "צוק איתן", התבקש מזומן לפתוח קמפוס נוסף ביישוב נחל עוז שחווה משבר ועזיבה של משפחות בעקבות המבצע. כך הפכה מכינת "מיתרים לכיש" של מזומן למכינה עם שלושה קמפוסים – בבית גוברין, באליאב ובנחל עוז. לכל מכינה–קמפוס יש מספר אנשי צוות משלה המתגוררים בישוב שבו היא פועלת, ובכל אחת מהמכינות לומדים כשלושים חניכים, כשהביקוש ממשיך לעלות.
מזומן מדווח על למעלה מאלף מועמדים שעומדים בתור כדי ללמוד בשלושת הקמפוסים. הוא עצמו עבר לפני כשנה עם משפחתו ליישוב אליאב שבו פועלת אחת המכינות. "אני חלק מגרעין המשפחות שהקים את אליאב אבל המעבר לשם נבע גם מהרצון להעניק לילדים חינוך דתי וסביבה יותר דתית מזו הקיימת ביישוב מעורב. הבן שלי אמר: 'בשנת שמיטה יהודים לומדים יותר תורה כי יש להם יותר פנאי, וגם אני בשנת שמיטה עברתי לבית ספר דתי כי אני אוהב ללמוד תורה'".
להפיל את המגזריות
כשם שהוא מאמין במכינות מעורבות, מזומן מאמין גם ביישובים מעורבים לדתיים וחילונים. "יישוב מעורב זה עם ישראל. אני רוצה לגור במקום שנותן מענה וכבוד לכולם. אני לא רוצה להבחין בין אנשים. כולם מקובלים בעיניי. אני לא מתנגד ליישובים הומוגניים ולא פוסל אותם כי אני פלורליסט ודמוקרט בהווייתי, אבל אני כן רואה ערך בכך שאנשים לא ישפטו אחד את השני. אני גם לא אוהב פרסומות שראיתי פעם לפרויקט נדל"ן עם סלוגנים כמו 'בוא לגור עם אנשים כמוך'. אני רוצה לגור עם אנשים לא כמוני בכל מיני מובנים, להיות חבר שלהם ולהיות איתם בקהילה. אני רוצה דיאלוג ובחירה.
"אני לא רוצה לעשות אידיאליזציה. ברור לי שלכל דבר יש מחיר וכך גם ליישוב מעורב. המחיר של יישוב מעורב הוא שלפעמים זה לא נוח כי יש דיונים וויכוחים על שבת, על בית ספר ועל תנועת נוער. יש סכנות ויש יתרונות אבל באופן כללי אני לא מאמין בשיפוטיות. תראה מה קורה פה במועצות סביבנו. המועצה האזורית לכיש היא של מושבים, המועצה האזורית יואב היא של קיבוצים והמועצה האזורית שפיר של דתיים. למה צריך את כל זה? היישובים הרי לא מתחלקים למועצות לפי קווים גיאוגרפיים. בואו נחיה יחד בשיתוף, בכבוד הדדי, בדיאלוג, ולפעמים גם בוויכוח".
כשמזומן נשאל על החלוקה לדתיים וחילונים במכינות שלו, הוא נותן מספרים אבל באותה נשימה כופר בחלוקה הדיכוטומית. "רוב התלמידים שלי חילונים, אבל אם תקרא לחניך ותשאל אותו אם הוא חילוני או דתי הוא יגיד לך שאתה בניינטיז ושאתה לא מעודכן. ההגדרות היותר מקובלות הן: אני יהודי, אני אוהב ללמוד תורה, אני אוהב את עם ישראל. אנחנו בעיצומה של מהפכה שקטה. אנחנו שוברים את המגזריות. כשאני הייתי ילד הכול היה יותר ברור אבל היום המקום הסקטוריאלי אצל הצעירים פחות קיים. יש כל מיני זנים של דתיים, ויש גם רצף. יש לנו מצד אחד חניך שהולך עם כיפה אבל לא שומר שבת ולא מקפיד על כשרות, ומצד שני חניכה שמגדירה את עצמה חילונית אבל שומרת שבת וכשרות. מבחינתי הגדרה דתית כוללת מחויבות מלאה לתורה ולמצוות, אבל יש פה חבר'ה שמחויבים לעולם היהודי ולטקסטים היהודיים ולא לשמירת מצווות כהלכתן, ואין להם הגדרה מדויקת".
מכינת לכיש מקפידה לתת מענה הלכתי לחניכים הדתיים שבה. המרחב הציבורי במכינה שומר שבת וכשרות וחניכים שרוצים לחלל שבת יכולים לעשות זאת בחדר מסוים שמוקצה לכך. הורים שבאים לבקר את ילדיהם בשבתות לא מחנים את רכבם בסמוך למכינה אלא בחניה רחוקה יותר בקיבוץ. "חשוב לי שיהיו פה גם דתיים וגם חילונים, ולמרות הביקוש הגדול, בגיוס של דתיים אנחנו צריכים להתאמץ יותר. קודם כול כי לדתיים יש יותר אפשרויות – מעבר למכינה ושנת שירות יש להם גם ישיבה, ובנוסף לכך החילונים הם ציבור גדול יותר.
"ברור גם שלא כל הדתיים מתאימים לכאן. יש דתיים שמגיעים אליי ואני אומר להם לכו לישיבת עתניאל. אלו דתיים שאני חושב שיהיה להם קשה להתמודד עם מקום מעורב של בנים ובנות, או שאני מרגיש שבעצם הם רוצים העמקה בלימוד ותורה ישיבתית. אני גם נזהר מחלק אחר של חניכים דתיים שלא באים כדי לבנות את עצמם או לחשוב מה עם ישראל צריך, אלא בגלל שבישיבה התיכונית לחצו אותם והם מחפשים מקום להשתחרר. צריכים לזכור שהמקום הזה קשה מבחינת הלו"ז והדרישות מהחניכים".
מישהו שמכיר את עולם המכינות המעורבות אמר לי עליהן בציניות שנכנסים לשם דתיים וחילונים וכולם יוצאים דתל"שים…
"אני לא מסכים. אולי אנחנו מנסים להפוך את החילונים לדתל"שים… אבל בטח שלא את הדתיים. אני רוצה לחזק את החניכים בעולמם, לפתח אותו ולהכיר להם דברים שהם לא הכירו, אבל אני ממש לא רוצה לטשטש להם את הזהות. מעטים יוצאים מכאן דתל"שים, וחלקם כבר מגיעים לכאן ככאלה. החילונים עוברים כאן תהליך של התקרבות, התחברות ועניין, והדתיים מוצאים כאן מענה לדברים שהם לא קיבלו במוסדות הדתיים שבהם הם למדו. הם לא מבקשים למרוד בדת. הם פשוט לא מצאו במוסדות הדתיים את נפשם, מסיבות של עניין, תוכן ואופי.
"יש הרבה זרמי עומק שמתרחשים גם בעולם הדתי וגם בעולם החילוני ולכן אני באמת חושב שזה שטחי לקטלג את החניכים שבאים לכאן לסוג מסוים של דתיים או של חילונים. יש פה תמונה של שינוי תרבותי חברתי מאוד מעניין, ואני רואה כמה קצוות וכמה היבטים של השינוי הזה".
ללמוד תורה זה תלמוד
על פי התיאור של מזומן גם החניכים החילונים וגם החניכים הדתיים יוצאים מהמכינה עם תודעה שונה מזו שנכנסו איתה. "חילונים שעברו את המכינה הם כבר משהו אחר, וכך הם עצמם מעידים. זה לא שהם חוזרים בתשובה והופכים לאביתר בנאי אלא שהעולם היהודי והדתי הופך להיות חלק מהעולם שלהם. הם יכולים לנסוע לבית כנסת בשבת ולפתוח תלמוד כדי לחשוב על סוגיה שמעסיקה אותם, ואני לא יודע לאן זה ילך בהמשך. דתיים שמסיימים את המכינה לא מגזריים ולא מפחדים. הם מכירים יותר את העולם".
מה אתה אומר להורים דתיים שחוששים שילדיהם ישתנו במכינה מבחינה דתית?
"שזה יכול לקרות. המכינה לא מתאימה לכל אחד ואם אשתכנע שהיא תפגע בעולמו הדתי או הרוחני של הנער, אמליץ לו ללכת לישיבה או למכינה דתית. כאן לא באים להתחזק. זה סיפור אחר. אני לא מזלזל בפחד ולא מבטל אותו. הוא מוצדק ואמיתי. לפעמים כשמישהו מפחד זה דווקא נותן לי ביטחון כי זה מראה שהעולם הדתי חשוב לו, ושהוא מבין שתהיה לו פה התמודדות. מצד שני, אני מכיר את ישיבות ההסדר, זה מפעל נהדר ואפילו למדתי בו שנה וחצי, ובכל זאת, אני אומר לך מידיעה שיש בוגרים חילונים גם למפעל הזה, כולל בישיבת ההסדר המופלאה שלמדתי בה. המסע הוא אינדיבידואלי. יכול להיות מצב שתלמיד בכיתה י"ב שמתלבט יצא דווקא מפה דתי, ומישיבה חילוני. הגיע לפה בחור שהיה על סף חילון, ודווקא כאן, מכיוון שהוא היה צריך להיות הדתי כי כך תפסו אותו, הזהות שלו התחדדה והוא נהיה יותר דתי".
יש חוויות דתיות במכינה?
"אני מזמין אותך לתפילת ליל שבת במכינה. החבר'ה 'עפים' באוויר. חלק מהבוגרים זוכרים את תפילות השבת כחוויה הכי חזקה שלהם במכינה. זו לא ישיבה אבל יש גם הרבה גוונים מזה. במסיבת הסיום כל החניכים, בנים ובנות, שרו שיר חסידי בהתלהבות. אחד המרצים במכינה שהיה שם אמר לי שאם מתעלמים לרגע מהלבוש ומההרכב, אפשר לחשוב שזו ישיבה חסידית. יש פה התחדשות רוחנית עמוקה ואמיתית, גם דתית וגם חילונית. יש פה תסיסה רוחנית, סקרנות וחיפוש, ועם כל זה גם מחויבות עמוקה לחברה, למדינה ולשירות צבאי".
אחד המושגים האהובים בעולם המכינות הקדם צבאיות הוא מושג המנהיגות. מזומן מעדיף לדבר עם החניכים שלו על שליחות. "אני אומר להם – לפני שתהיו מנהיגים תהיו שליחים. תדאגו שמה שמזין את המנהיגות שלכם יהיה תחושת שליחות. אני רוצה להוציא מהמכינה אנשים שבוער להם, שאכפת להם, שהם מרגישים אחריות, אנשים שמחוברים לעולם היהודי ולארץ הזאת".
בימים אלו חובק מזומן ספר חדש, פרי הוראתו במכינה. בספר "נתיב לתלמוד", שיצא בהוצאת קרן מתנאל, ליקט מזומן מבחר סוגיות מרכזיות מהתלמוד שיש בהן חיבור למציאות העכשווית, כתב להן הקדמה והגיש אותן לקוראים עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ. "המטרה היא לחבר אנשים לתלמוד שהוא בעיניי הטקסט הכי חשוב של העם היהודי שעסקו בו הכי הרבה. להרבה אנשים קשה לפתוח מסכת ופשוט ללמוד, אז בחרתי 29 סוגיות שהיו נראות לי מרכזיות וכלליות. ניסיתי לבחור סוגיות ליבה שכל אחד יכול להתחבר אליהן, כמו למשל מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין שמחת חתן וכלה – אם אומרים 'כלה נאה וחסודה' או 'כלה כמות שהיא'. זו למעשה מחלוקת בתפיסת עולם על מושג האמת ביחסים החברתיים".
מזומן הקפיד להביא את הסוגיות בשלמותן ולא לגזור מהן ציטוטים. "לא התפתיתי לחתוך קטעים כמו שעושים בדפי מקורות כי רציתי שהקוראים ילמדו סוגיה כפי שהתנאים למדו אותה. הוספנו את הפירוש של הרב שטיינזלץ כי להבנתנו אדם מהשורה לא יכול ללמוד דף גמרא רגיל בלי תרגום ופירוש. אפילו לפירוש שטיינזלץ לוקח זמן להתרגל. השאיפה היא להגיע לקהל רחב וקרן מתנאל שיזמה את הספר כבר מחלקת אותו במכינות קדם צבאיות שהיא תומכת בהן. לדעתי הספר יכול להתאים גם לישיבות תיכוניות".
למזומן חשוב שהחניכים שלו ילמדו תלמוד. "מבחינתי, לא יכול להיות בוגר של המכינה שלא ידע תלמוד. ללמוד תורה בהרבה מקהילות ישראל זה ללמוד תלמוד ואם לא נגעת בתלמוד משהו בהשכלה הבסיסית שלך חסר. מדובר בטקסט שהעם היהודי הולך איתו, יותר מאשר התנ"ך. התנ"ך הרי לא שייך רק לעם היהודי, הוא אוניברסלי. עד הציונות החשיבה של העם היהודי הייתה יותר תלמודית מאשר תנ"כית. חשוב לי שהתלמידים יסגלו את החשיבה הזאת שהיא מאוד מיוחדת ומרתקת. זו חשיבה שנתפסת כאסוציאטיבית, אבל היא דומה מאוד לאופן שבו הראש של האדם עובד". #
פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, י"ג אלול, 28.8.2015
