מאבק הנשים לקבלת זכות בחירה במוסדות הציוניים עבר תהפוכות שונות עד שנחל הצלחה. על גלגוליו של המאבק ועל עמדתו המשתנית של "המזרחי" לרגל תשעים שנה להכרזה הגורלית
בינואר 1926, לפני תשעים שנה, נפל דבר בארץ ישראל; המאבק הממושך והנפתל להשגת זכות בחירה לנשים נחל הצלחה. מה שנראה היום כטבעי לא היה עד אז ברור מאליו. שאלת זכות הבחירה לנשים הייתה אחד ממבחני הקדמה בתקופה של טרום המדינה. ליברלים ושמרנים, חילונים ודתיים, סוציאליסטים וקפיטליסטים התנגשו אלה באלה בוויכוח שסער בשאלה זו. היה צורך בחבורת נשים נחושה ועיקשת שניהלה את המאבק מול כל המתנגדים, בהתמדה וללא לאות, בכל מישורי הפוליטיקה של הישוב היהודי בארץ, כדי להכניס לבסוף זכות זו לחוק.
אחת ממנהיגות המהפכה הייתה שרה עזריהו, שתיארה את המאבק בספרה "התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בא"י, פרקים לתולדות תנועת האשה בארץ". ספר זה פורש את קורות מאבקן של הנשים היהודיות בארץ ישראל מתחילת המאה ה–19 ועד להקמת המדינה, וחושף את המהלכים השונים שהניעו אותו. מביניהם, מעניין לבחון את עמדתה של מפלגת הציונות הדתית, "המזרחי", ביחס לסוגיית בחירת הנשים, ואת גלגוליה השונים.
רשימת המועמדות מטעם התאחדות הנשים העבריות
קואליציה עם החרדים
בשנת 1918 נקבעה נקודת ציון במאבק. הנשים הקימו קבוצות לחץ פוליטיות שנקראו "אגודות נשים" והחלו להיאבק בבחירות המקומיות. התכסיס שננקט היה מיוחד וחסר תקדים: להופיע בבחירות ברשימת נשים בלתי תלויה במפלגות, וזאת במטרה להמריץ את הנשים לפעולה וגם להשפיע בעקיפין על המפלגות שישריינו מקומות בטוחים לנשים.
בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה ב–1920 הלכו הנשים לבחור ולהיבחר מתוך ידיעה שנכונו להן קרבות קשים בתוך אספת הנבחרים. ואכן, באסיפת הנבחרים הראשונה נדחתה ההצעה לתת לנשים שוויון מלא, והצירים החרדים ותומכיהם חזרו על התנגדותם הנמרצת למתן זכות בחירה לנשים. ההחלטה שהתקבלה לדחות את המשך הדיון בחוקת הבחירות למושב השני של אספת הנבחרים חיזקה את שוללי זכות הבחירה לנשים עקב הצטרפות מפלגת "המזרחי" לראשי המדברים בשאלה זו. צירי החרדים ו"המזרחי" החרימו את הדיונים מתוך מחאה נגד השתתפות הנשים באספה, ועמדה זו עוררה תמיהה ומרירות בקרב רבים.
התמיהה נבעה מכך שבחו"ל נטלו הנשים חלק פעיל ב"מזרחי", ורק בארץ ישראל הפכה מפלגה זו לשותפה בהתנגדות למעמדן של הנשים. הבעייתיות לא הייתה כרוכה רק בעניין זכות הבחירה אלא גם בעניין חוקי הירושה והאפוטרופסות של האישה לפי ההלכה. באחת הישיבות של אספת הנבחרים הראשונה הופיעה אישה חרדית שהביעה את התנגדותה למתן זכות בחירה לנשים. בסיכום הוויכוח הוחלט להרחיב את זכויות הנשים תוך התנגדות של "המזרחי" בלבד, אך למחרת גברו הלחצים הנגדיים והיא נגנזה.
בשנת 1922 התכנסה בירושלים הוועידה הארצית הראשונה של התאחדות נשים לשיווי זכויות בארץ ישראל. הוועידה עמדה בסימן דריכות לתוצאות המאבק למען זכות בחירה לנשים בין כותלי אספת הנבחרים. החרדים ומפלגת "המזרחי" ניהלו תעמולה רחבה נגד מתן זכויות לנשים. התנאי שהציגו להשתתפותם באספת הנבחרים היה שלילת זכות הבחירה מנשים, כשהם מנמקים את דרישתם בנימוקים דתיים חמורים.
לקראת ההכרעה במושב השלישי של אספת הנבחרים הלך ופחת הסיכוי לתוצאות חיוביות עבור הנשים. החרדים יחד עם "המזרחי" העלו דרישה חדשה שעליה עמדו בתוקף: לערוך משאל עם בשאלת זכות הבחירה לנשים בתנאי שההצבעה בעניין זה תינתן לגברים בלבד.
בפתיחת מושב זה שררה מתיחות רבה. ערב הפתיחה נדחה המושב עקב סירובם של החרדים ו"המזרחי" לשבת באספת הנבחרים בכפיפה אחת עם נשים. שוב הועלתה על ידם הדרישה לפתור את הבעיה על ידי משאל עם שהמצביעים בו יהיו גברים בלבד. בדרך זו קיוו החרדים לחסום בפני הנשים אחת ולתמיד את הדרך לאספת הנבחרים, כשמנגד, בחוגי התומכים בזכות הבחירה לנשים, הייתה נטייה לפשרה בשם הרצון ל"שלום בית" באספת הנבחרים.
לאחר שיחות ממושכות הובא לאישור בישיבה הראשונה של המושב השלישי הסכם אלו עיקריו: "שאלת זכות הבחירה של האישה היא דתית ואין החרדים מוכנים למסור אותה להכרעת הצבעה. אולם כדי לפתוח מוצא פרלמנטרי לתומכים בעמדתם, הם מסכימים ששאלה זו תועמד להצבעה חשאית. אם תוצאות ההצבעה ישביעו את רצונם, ייכנסו לאסיפה, אשר תצטמצם בדיון על חוקת הבחירות לאספת הנבחרים ותתפזר מיד. ואם ההצבעה תהיה נגד דעתם – הם ייבדלו ממנה".
ההסכם עורר התנגדות והתמרמרות עצומה. רבים טענו כי יש להתנות את הדיון בהסכם המוצע בהסרת האיום של אי קבלת דעת הרוב. באי כוח "המזרחי", מנגד, הגנו בתוקף על ההסכם הן מהפן הדתי והן מהפן המעשי. הם הצביעו על האדישות הציבורית של נשות החרדים, שלא תשתתפנה בבחירות גם אחרי שתינתן להן זכות הבחירה, דבר העלול לגרור אחריו את "הגברת כוחו של השמאל".
ממנהיגות המהפכה. שרה עזריהו (שלישית משמאל) בישיבת הוועד המפקח של בית הספר לבנות בנווה צדק, 1913
מבוכה ל"מזרחי"
בתום אחת מישיבות אספת הנבחרים, שבה הציעו אנשי "המזרחי" כי שאלת זכות הבחירה לנשים תוכרע במשאל עם שהנשים לא תשתתפנה בו, התקיימה הישיבה הראשונה של המושב השלישי ובו פנתה עזריהו בנאומה אל נציגי החרדים ו"המזרחי" ואמרה (עזריהו, עמ' 32–31):
הצירים מהספסלים האלה נוהגים לבסס את התנגדותם למתן זכות בחירה לאשה על סמך נימוקים "דתיים" – נימוקים הנובעים מחוקי התורה. אבל הנה בידי שתי תעודות צנועות שבכוחן לערער את הטעמים האלה (מתוך עיתון "הארץ"): אלה שתי מודעות תעמולה של מפלגת חרדים חשובה ("המזרחי"). באחת מהן – מימי הבחירות לאספת הנבחרים הזאת – משנת 1920 – מטילה המפלגה הזאת בשם "תורתנו הקדושה" חובה על הנשים ממחנה החרדים לקחת חלק פעיל ככל האפשר בבחירות האלה ולהצביע ל"מזרחי". ובמודעה השניה, שפורסמה זה לא כבר – בשנת 1925 – אוסרת מפלגת "המזרחי" על הנשים השתתפות כלשהי בבחירות לאסיפת הנבחרים וגם כן בשם "התורה". הייתכן שמלבד "תורתנו הקדושה", שניתנה לבני ישראל במעמד הר–סיני, ניתנה לנו עוד "תורה" – ואנו לא ידענו?
הוויכוח הסוער סביב ההסכם של ההנהלה נמשך עד שעה מאוחרת ובסופו של דבר הוא נדחה ברוב קולות. אך מאבקן של הנשים נמשך.
המשא ומתן עם החרדים בדבר השתתפותם בבחירות לא הניב תוצאות חיוביות. חוגים אלה ובהם "המזרחי" עמדו בתוקף על דרישתם הקודמת לערוך משאל עם בשאלת זכויות הנשים. ככל שהתקרב מועד הבחירות החריפו חילוקי הדעות עד שחוגי "הימין" ואף חלק מהמרכז הכריזו על בחירות מיוחדות שייערכו באותו יום שנועד לבחירות לאספת הנבחרים, לשם בחירת ועד לאומי ימני.
לאחר מהלכים נוספים הוחלט לבסוף לערוך משאל עם. נקבע שייערך משאל לפי שני תנאים: א. מפלגת "המזרחי" שדרשה אותו התחייבה להיכנע לתוצאותיו. ב. לנשים ניתנה רשות להצביע במשאל. "אגודת ישראל", בתגובה, הכריזה חרם על משאל העם, ומפלגת "המזרחי" הובכה. היא, שנלחמה בעד עריכת המשאל כדי לפייס את החרדים, גילתה שדווקא הם טרפו את הקלפים. "המזרחי" החליטה אפוא לוותר על משאל–העם ולהצטרף לבחירות ללא תנאים.
בבחירות זכתה "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י" להצלחה, ובמושב הראשון של אספת הנבחרים השנייה השתתפו נשים נבחרות. אז החליטה ההתאחדות להשפיע גם על המוסד שלסמכותו נמסר השיפוט בענייני אישות – הרבנות.
בישיבת הנעילה ההיסטורית ב–15 בינואר 1926 נמסרה הצהרה חגיגית על שוויון זכויות האישה בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים של היישוב העברי, והוצגה דרישה מאת שלטונות המנדט לעגן את הבטחתם לשוויון זה בחוקי הארץ. מאורעות הדמים שפרצו בשנת 1929 עיכבו את יישום ההחלטה, אך כשוך סערת המאורעות התקבל האישור הרשמי של השלטונות לחוקת הבחירות לאספת הנבחרים.
פוליטיקה והלכה
בוויכוח על זכות הבחירה לנשים השתתפו לאורך השנים אישים וגופים דתיים רבים. דוגמאות לעמדותיהם אינן חסרות. כך, למשל, בבחירות לאספת הנבחרים ב–1920 סברו הרב קוק ורבנים אשכנזים אחרים שאסור לתת זכות בחירה לנשים. נימוקו של הרב קוק הסתמך על הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד), ולשיטתו נשים, בהתאם לאופיין, אינן צריכות לעסוק בפעילות ציבורית. יש לציין שכשעמדת האוסרים לא התקבלה, וניתנה זכות בחירה לנשים, גם הפוסקים שהתנגדו לנתינתה תמכו בכך שנשים יממשו אותה כמו הגברים, וזאת ממניעים אלקטורליים ברורים.
פוסק אחר, הרב צבי–פסח פרנק, התנגד להעניק לנשים זכות להיבחר למרות שהתיר לנשים לבחור. הוא הדגיש שלדעתו המצב הוא שעת הדחק, ואם לא תוענק זכות הבחירה לנשים דתיות לא תהיה לקהילה הדתית השפעה על עתיד המדינה. לימים הפך טיעון זה לקו המנחה של "אגודת ישראל" אף שהעדה החרדית החליטה לאסור על נשים לבחור ולהיבחר.
כשהוצגה לראשונה זכות הבחירה לנשים כסוגיה הלכתית באספה המכוננת השנייה, היא סיפקה כוח למתנגדים, שכן הללו טענו שאין הם מדברים בשם עצמם אלא מתוקף הוראה דתית. הראשון שהכריז באספה המכוננת בגלוי כי מדובר באיסור הלכתי היה בתחילה הרב עוזיאל, רבה הספרדי של יפו. הוא טען בתוקף כי זהו דין תורה ועל כן "נתנגד בכל תוקף, אם תרצו לגעת בתורתנו הקדושה הישראלית". המעניין הוא ששני עשורים לאחר מכן פרסם הרב עוזיאל בעצמו פסק הלכה המתיר ללא ספק את זכות הבחירה לנשים. פסק הלכה זה מהווה עד היום תמיכה מרכזית להיתר.
למרות שהחרדים טענו שמדובר בוויכוח הלכתי, הם השתמשו גם בטעמים חוץ הלכתיים. החרדים הציעו להבחין בין נשים "פרודוקטיביות" כגון עובדות פועלות ובין נשים שאינן יצרניות, כקנה מידה לקביעה מי ראויה לבחור ומי לא. זו הייתה טענה אירונית: אם נאסר על נשים לבחור מסיבות הלכתיות, כיצד יכולה יצרנותן לשנות את פסק ההלכה?
כאמור, בינואר 1926, לפני תשעים שנה, התקיימה אספת הנבחרים שבה השתתפה גם מפלגת נשים, והוכרה זכות הבחירה לנשים. החרדים הגיבו בפרישה מכנסת ישראל ופילגו אותה, ואילו תנועת ה"מזרחי" החליטה שהיא נשארת עם הישוב החדש ולמעשה תומכת בזכות הבחירה לנשים.
סוגיית זכות הבחירה לנשים אומנם יושבה, אך רק לגבי הבחירות למוסדות הלאומיים. במישור המקומי היה על הנשים להיאבק בכל יישוב בנפרד. וכך למשל, בפתח–תקווה, הישוב הוותיק בארץ, הותר לנשים לבחור רק באיחור רב, בשנת 1940, מספר שנים לפני קום המדינה. #
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו שבט תשע"ו, 5.2.2016
