סופר נרצח באכזריות ומותיר אחריו כתב יד לרומן ארסי ונתעב שקל לגלות את הדמויות האמיתיות המעורבות בו. מחברת הארי פוטר מצליחה גם כסופר מותחנים גברי
תולעת משי
רוברט גלבריית
מאנגלית: אמיר צוקרמן
ידיעות ספרים, 2015, 519 עמ'
אי אפשר לכתוב על "תולעת משי" בלי לעסוק תחילה בעניין הזה של ג'יי. קיי. רולינג. רוברט גלבריית הוא שם העט הגברי של רולינג, מחברת סדרת ספרי הארי פוטר. אחרי שהשלימה את סדרת הארי פוטר, ולאחר שכתבה את הרומן "כיסא פנוי", החלה לפרסם ב–2013 סדרה חדשה של ספרי מתח. רולינג ביקשה לכתוב מתוך האנונימיות המבורכת של שם ספרותי לא מוכר, וכך פרסמה את הראשון בספרי הסדרה, "קריאת הקוקייה", תוך שימוש בשם רוברט גלבריית. הספר הודפס במהדורה בת 1,500 ספרים, מכר כ–500, והיה במקום ה–4079 ברשימת המכירות של אמזון. לאחר שנודע כי המחבר אינו אלמוני בשם גלבריית אלא ג'יי. קיי. רולינג הנודעת, זינק הספר תוך ימים ספורים למקום הראשון.
סדרת ספרי הארי פוטר היא הסדרה הנמכרת ביותר בתולדות ההוצאה לאור. רולינג היא הסופרת החיה הנמכרת ביותר בממלכה המאוחדת, והיא המיליארדרית הראשונה (בדולרים) שעשתה את הונה מכתיבה. עם נתונים כאלה הייתה זו תמימות קיצונית או היתממות מוחלטת לחשוב שזהותו של רוברט גלבריית תישאר חסויה. ליותר מדי אנשים היה אינטרס כספי גדול מאוד בחשיפת הסוד. ולכן, אי אפשר לדון ב"תולעת משי" מבלי לדעת שסופרת–על כתבה אותו, מה גם שהספר עוסק ברצח גרוטסקי בלב העולם הספרותי הלונדוני.
"תולעת משי" הוא הספר השני בסדרה שאמורה להיות בת שבעה ספרים. הספר השלישי, Career of Evil ("קריירה של רוע") יצא לאור באוקטובר האחרון, ומן הסתם יתורגם בקרוב לעברית.
רומן המזכיר את ציוריו המסויטים של הירונימוס בוש. ישו לפני פילטוס, 1520
פליאה וגועל
גיבורו של "תולעת משי" ושל הסדרה כולה הוא הבלש הפרטי קורמורן סטרייק. סטרייק הוא איש צבא לשעבר, חוקר בענף החקירות המיוחדות של המשטרה הצבאית הבריטית. הוא השתחרר לאחר שנפצע ממטען חבלה באפגניסטן ורגלו הימנית נקטעה מתחת לברך. יש בו יסוד יציב ומוצק של גבריות, חיבה לאקשן ואהבת מולדת.
סטרייק הוא גבוה וגדל גוף, ואמו הפרועה קראה לו קורמורן על שמו של ענק אגדי. הוא זכה לתהילה חולפת לאחר שפענח רצח של דוגמנית צמרת בספר "קריאת הקוקייה", ועוסק בעיקר בבילוש אחרי נשים וגברים בוגדניים, עוקב אחריהם משך שעות ארוכות, קופא מקור בתצפיות ליליות, אוכל ג'אנק פוד ומתחכך אגב כך בעולם התחתון הגס והעכור.
והנה, יום אחד נכנסת למשרדו אישה עכברית ומוזרה ומבקשת ממנו לאתר את בעלה, הסופר אואן קוויין, שעזב פעם נוספת את ביתו, את אשתו ואת בתם פגועת המוח, ונמצא מן הסתם בזרועותיה של מאהבת כזו או אחרת, כפי שכבר קרה בעבר פעמים רבות. אלא שהפעם, לאחר שסטרייק גילה את גופתו הכפותה, תוצאה של רצח מתועב במיוחד, שניכרים בו שנאה וזעם איומים, מתברר שקוויין עזב את העולם באופן סופי ומוחלט.
סטרייק חושף שהסופר שנרצח הותיר אחריו כתב יד של רומן ששמו "בומביקס מורי", שמה הלטיני של תולעת המשי. "בומביקס מורי" הוא רומן אלגורי ארסי במיוחד, שופע דמויות גרוטסקיות ומתועבות, שטופות סטייה וזימה. לי הוא הזכיר את ציוריו המסויטים של הירונימוס בוש, וכמוהם הוא מעורר פליאה וגועל. מתברר שמדובר בטיוטה של רומן מפתח, וקל לזהות את הדמויות המופיעות בו – הסופר עצמו, אשתו, המאהבת, המוציא לאור, העורך, הסוכנת הספרותית. לכל אחד מהם מניע חזק למנוע את פרסומו של הספר, ולנקום את החשיפה המכוערת ומלאת התיעוב הטמונה בטיוטת הרומן של קוויין.
התוכן שולט
רולינג כותבת במסגרת כללי הז'אנר של הבלש הפרטי. דמותו של סטרייק, גברי, פגום, בודד, במחסור תמידי של כסף, מתגורר בדירה דלה וקרה וצורך הרבה יותר מדי אוכל לא בריא ואלכוהול, דומה לדמותם של גיבורי ספרי הבלש האמריקאים. בה בעת רולינג מתחברת גם לתור הזהב של ספרות הבלשים האנגלית, או ליתר דיוק, לסופרות המפורסמות של הז'אנר – כריסטי, אלינגהם, מארש וסיירס. שכן גם ב"תולעת משי" קבוצת החשודים היא חוג סגור של אנשים שהיו קרובים לקרבן, ופתרון התעלומה, לאחר מספר נאות של הרינגים אדומים, נעשה במסגרת כינוס של כלל הדמויות, כשהבלש הפרטי מגולל אט אט את פתרון התעלומה תוך ערעור החשוד הראשי באמצעות הטחת הוכחות וראיות שמשקלן גדל והולך.
שאלתי את עצמי האם זהותו של רוברט גלבריית הייתה מוטלת בספק בגלל כתיבה בעלת סממנים נשיים. כתיבתה הבלשית של רולינג קשוחה ולעתים גסה, כמו שגברים אמורים לכאורה לכתוב. אבל התייחסויות מסוימות שלה לשמלה פה ולשוטר חתיך שם עלולות היו להסגירה. או שרולינג המוכשרת זרקה לנו פה ושם רמזים מטעים.
רולינג מיידעת אותנו שכדי להפיק משי מתולעי המשי נהגו בעבר לבשל אותן במים רותחים. יש כאן מטפורה די ברורה, גם אם קיצונית, לתהליך היצירה הספרותי. העולם שבתוכו ובקרבו פועל הסופר מתואר באופן נטול חמלה. לא רק דמותו של קוויין מתועבת למדי, גם הדמויות הסובבות אותו משורטטות כקריקטורות מגוחכות. האם זה מה שרולינג באמת חושבת על העולם שבו היא פועלת, או שמא היא נוטלת לעצמה חירות אמנותית ויוצרת גם כאן עולם מוגזם, מעוות ופנטסטי?
התרגום מאנגלית של אמיר צוקרמן מצוין, עכשווי ומעיד על היכרות טובה מאוד לא רק עם העולם הספרותי שבו מעוגן הספר אלא גם עם העולם הפיזי, הלונדוני, האנגלי, שבתוכו הוא מתרחש.
"אין שום ספק… שענף המו"לות עובר כעת תקופה של שינויים מהירים ואתגרים חדשים, אבל דבר אחד נשאר נכון היום כפי שהיה לפני מאה שנה: התוכן שולט" (עמ' 121). כך מצהיר בספר מוציא לאור במסיבה ספרותית אופנתית. ויש אמת רבה בדבריו. בסופו של דבר, הספרות, על כל צורותיה וסגנונותיה, היא עולם של תכנים. "תולעת משי" הוא ספר מצוין, שנכתב לא רק על ידי כותבת מיומנת במיוחד, אלא על ידי אמנית אמיתית, שיודעת ליצור דמויות מרתקות ולספר סיפור טוב. מעמדה בעולם הספרות צובע את הספר ואת הסדרה כולה בגוון מיוחד, ואין אפשרות ואין טעם להתעלם מכך. צריך רק להתמסר וליהנות.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ג' אדר א' תשע"ו, 12.2.2016
