שיפוט מהיר
מאריה וליאופולד
משה גרנות
ספרי צמרת, 213 עמ'
זה טור שני ברציפות שאני מקדיש לְרומן העוסק בדמויות של יהודים שחיו באירופה בימי השואה, ובסיפור המפגש של הכותב בן זמננו איתם ועם סיפורם. ההתלבטות אם לא מוטב לעבור לספר אחר, למען הגיוון, נפתרה בתשובה פשוטה: לא אני צריך לגוון, אלא סופרינו. שכן חלק נכבד מהספרים המונחים על שולחני ומפצירים בי קראני וסוקרני גם הם מן הנושא והתבנית האלה. אבל ניחא. אלה הן שנותיה האחרונות של האפשרות לפגוש את שורדי השואה, ובהילותם של הכותבים לתפוס את ההיסטוריה בזנבה מוצדקת.
קולמוסו של משה גרנות מהיר ומיוּמן. ברומן החדש שלו דברים קורים בלי הרף. אין בספר חלוקה לפרקים, רק רצף המתזז בין שני גופנים המציינים שתי עלילות. אך בזכות יכולתו של המחבר לשמור על עניין מתמיד, הקורא אינו זקוק לנקודות מנוחה. "רק השמות בסיפור זה בדויים", נכתב בשער הפנימי של הספר, במקום ובצורה שמקובל לתת לכותרת–משנה. המחשבה שהסיפור אמיתי מוסיפה כמובן לעניין.
ליאופולד הוא כומר קתולי פולני; מטיף חוצב להבות בגלוי, נואף ואונס ומתעלל סדרתי בסתר. מאריה היא אשתו דה–פקטו, אחותו דה–יורה, קורבניתו דה–לוקס. השניים מגדלים את המספרת, ברברה (בָּאשָׁה). כשהייתה פעוטה הבריחו אותה הוריה היהודים מגטו וילנה, ובני הזוג אימצוה. קורותיה העסיסיים והכאובים של המשפחה המוזרה בפולין הקומוניסטית של אחרי המלחמה מפרנסים את הסיפור – ובעיקר קורותיה של באשה, המספרת. הללו נמשכים בבריחתה לישראל, בהתאקלמותה בה, ובהתמודדותה עם דמויות המגיחות מעברה.
לצד העניין ההיסטורי והיהודי בולטת כאן תפיסה טרגית של החוויה הנשית בעולמנו. גרנות, שבכמה מספריו הקודמים התפלמס עם הפמיניזם העכשווי, מראה הפעם את צדו השני של המטבע – במידה כזו שפעילוֹת "אחת מתוך אחת" יכולות לאמצו לחיקן.
העלילה השנייה היא סיפורם של ז'ניה, ניצולת אושוויץ הלוקה עם השנים בנפשה ובגופה, ושל בעלה התימהוני – מכרו של סופר דמיוני הכותב את קורותיה האמיתיים של באשה. עד הסוף המריר, הקשר בין שתי העלילות קלוש מדי. לפעמים יש מעברים יפים בין קטעי באשה לקטעי ז'ניה, אבל זה הכול בערך.
בכלל, נראה שגרנות, שידע שיש לו ביד סיפור אמיתי מרתק, החליט לא ללכת הרבה מעבר לכך. העיבוד הספרותי מזערי. הרומן אמנם עשיר בתיאורים חיים, אך הוא נראה כאילו נכתב בחיפזון. שפת הסיפורת יכולה להיות מסוגננת או אותנטית; כאן היא לא זה ולא זה. ועריכה כנראה לא הייתה, חוץ מאיזה שד, דובר רוסית כנראה, שחיבל תכופות בה"א הידיעה. את מי שקורא ספרים בשביל העניין, זה לא צריך להרתיע.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט תשרי תשע"ז, 21.10.2016
