בתגובה ל"מיניות: סיכום ביניים ציבורי" מאת הרב רפי אוסטרוף
העיקר הוא הקשר החינוכי
הרב אוסטרוף טוען במאמרו כי "בהכללה ניתן לומר שזה [= המיניות] נושא שלא עסקו בו בבתי הספר". במשך 15 שנים עמדתי בראש היחידה לחינוך לחיים במשפחה ובחברה במִנהל החינוך הדתי, כשלצדי הרבנית דבורה רוזנברג (הממלאת את התפקיד כיום) ועוד צוות של מדריכות ומדריכים בפריסה ארצית.
מיד עם כניסתי לתפקיד ערכתי יום עיון עם אנשים מדיסציפלינות שונות – רבנים, מפקחים, יועצים, מורים, אנשי אקדמיה, אישי ציבור והחשובים מכולם: תלמידים – וביום עמוס הסדנאות ביררנו את צורכי המערכת. עם למידת מסקנות יום העיון יצאנו לדרך, לכתיבת ערכה הנקראת "המשפחה הדתית – חינוך להתמודדות בעולם משתנה".
הערכה נכתבה על ידי צוותים, שכללו רבנים, יועצים ויועצות, מחנכים ומחנכות, כאשר בד בבד עם כתיבתה נוסתה הערכה בבתי הספר ובהשתלמויות שקיימנו למורות ולמורים. כתיבת הערכה, הכוללת חומר עיוני, סדנאות והפעלות, בשלושה שערים – "מתבגרים", "חברים" (גם חברות בין בנים ובנות) ו"לקראת הקמת משפחה" – ארכה כשנתיים וקיבלה את ברכתם של חשובי הרבנים בציונות הדתית ובראשם הרב יעקב אריאל.
הכנסת הנושאים הללו לבתי הספר העל–יסודיים לא הייתה פשוטה, משום שבאופן עקרוני לא רצינו להפוך את הנושא למקצוע עם מבחן וציון, אלא לנושא וולונטרי, שיאפשר שיח פתוח בין תלמידים למחנכים, ולצורך כך בית הספר היה צריך להקצות משאבי שעות מערכת.
במיוחד קשה היה להכניס נושאים רגישים אלה למוסדות הבנים, כאשר המנהלים והמחנכים טוענים "הכול נמצא בגמרא"… אבל גם את האגוז הקשה הזה הצלחנו לפצח, בעזרת רבנים ומדריכים שראו חשיבות עליונה בנושא ועזרו לנו מאוד. נכון, לא עסקנו ישירות בנושאי מיניות ויחסים בינו לבינה, משום שמדובר בנערות ונערים בגיל תיכון, אבל פרק שלם, שנכתב על–ידי הרב איתמר חייקין ויועד למחנכי הבנים, עוסק בנושא שמירת הברית. הפרק "לקראת הקמת משפחה", שמיועד לתלמידי י"ב, עוסק בנושאים כמו "מה זאת אהבה", תקשורת בינאישית, בחירת בן זוג, גבריות ונשיות, נישואין ועוד.
הקורס הראשון למחנכים נערך במכללת הרצוג באלון שבות ובראשו עמד הרב מתניה בן–שחר. הקורס זכה להצלחה רבה, ואין ספק שהמחנכים והר"מים שהשתתפו בו קיבלו כלים טובים לשיח בנושא עם תלמידיהם.
כל זאת כתבתי על מנת להוכיח שהייתה וישנה פעילות ענפה במערכת החינוך הממ"ד; פעילות שהממונה על הנושא במנהל החמ"ד, הרבנית דבורה רוזנברג, אף השכילה להרחיבה, והוציאה לאור ערכה חדשה הנקראת "בית ומשפחה, חינוך להתמודדות בעולם משתנה" – ערכה בת 500 עמ', המותאמת במיוחד לבנים בתיכונים ובישיבות, וכוללת פרק גדול על מיניות בריאה, על חיבור גוף–נפש, על סיכונים וסיכויים וכן על פגיעות מיניות. כמו כן, בשיתוף פעולה מבורך עם ראש החמ"ד, ד"ר אברהם ליפשיץ, קמה יוזמה חדשה הנקראת רכזי ל"ב ח"ן – ליווי בוגרים בחיי נישואין – הממשיכים את הקשר עם הבוגרים ומלווים אותם עד לנישואיהם וגם לאחר מכן.
יבורכו כל הגופים העוסקים בנושאים החשובים הללו, אבל אין הם יכולים להחליף את האינטראקציה הנוצרת בין מחנך ומחנכת הפתוחים לשיח עם תלמידיהם ואוזנם כרויה לבעיותיהם ומצוקותיהם.
רבקה צ'רקה–יודקוביץ
רבקה צ'רקה–יודקוביץ היא מפקחת ארצית (לשעבר) לחינוך לחיים במשפחה ובחברה בחמ"ד
—————
בתגובה ל"מודלים של התחלות" מאת רננה בירנבוים
גר כבעל תשובה ולא רק כקטן שנולד
במאמרה מציעה רננה בירנבוים שלושה מודלים שלפיהם ניתן לאפיין את כניסת הגר בשערי העם היהודי: א. גר המוחק את עברו טרם התגייר. ב. גר המכיר בעברו אך שולל אותו. ג. גר אשר נכנס לעם היהודי תוך שהוא ממשיך את עברו.
מנקודת מבט הלכתית יש חשיבות רבה לשאלה שבירנבוים מעלה. הרב משה פינשטיין, מגדולי הפוסקים של המאה ה– 20, נשאל פעם האם על הגר לקיים מצוות כיבוד אב ואם כלפי הוריו הביולוגיים. אחרי הכול, הקשה השואל, גיור הוא מעין לידה מחדש. מבלי לדחות טענה זו פסק הרב פינשטיין כי לא ניתן לנתק קשר בין אדם להוריו, אפילו אם המיר את דתו.
יחד עם זאת, המאמר מתעלם ממציאות הגיור היום בישראל, ומתעלם מהגר הממוצע והשכיח שאנו פוגשים היום במדינת ישראל. אני נוכח שוב ושוב שמרבית תפיסות הציבור על הגיור מבוססות על התייחסות הפוסקים לגרי צדק – גויים אינדיבידואלים, שבחרו לקשור את גורלם בגורל העם היהודי, ואשר במעמד הגיור מתחילים "חיים חדשים". כאלו יש בישראל כמה עשרות בודדות מדי שנה.
מסת המתגיירים העיקרית היום בישראל, וטעוני הגיור, היא אוכלוסיית "חסרי הדת", יותר מ–300,000 איש, שאינם יהודים על פי ההלכה, ושהגיעו לארץ במסגרת העלייה הגדולה מרוסיה וממדינות מזרח אירופה מתוקף חוק השבות. אלו וצאצאיהם נולדו, לרוב, לאב יהודי או לסב יהודי, וזהותם יהודית. הם מתחנכים בחינוך ממלכתי יהודי, מציינים שבתות וחגי ישראל, נבחנים בבגרות בתנ"ך וחלומם הוא בדרך כלל להתחתן כדת משה וישראל. ודאי שאין אלו הגרים שאליהם התייחסו הפוסקים בפסיקותיהם. מי מהפוסקים חלם לפני מאתיים שנה על ריכוז של מאות אלפי טעוני גיור החיים במדינה יהודית חיים יהודיים לכל דבר ועניין?
לפיכך, אף אחד מהמודלים המוצעים אינו מאפיין את המתגייר "החדש". המודל הרביעי, אשר מאפיין את הרוב הגדול של מקרי הגיור כיום, צריך להתייחס לגרים שהינם בעלי זהות יהודית שורשית, אשר עם גיורם מעצימים את החיים שהיו קיימים בתוכם פנימה. שכן המתגייר הממוצע היום בישראל לא מתנתק מעברו וגם לא ממשיך אותו. עבורו – הגיור הוא אישור מחודש למה שכבר מובן מאליו והמשך ישיר שלו.
שאול פרבר
הרב ד"ר שאול פרבר הוא יו"ר ארגון עתים וממייסדי רשת בתי הדין העצמאיים לגיור "גיור כהלכה"
קונפליקט פנימי
רננה בירנבוים משיבה:
אני מבינה את הטענה של הרב שאול פרבר, אולם לדעתי גם הגיור המודרני נמצא בתוך שלוש הקטגוריות שציינתי במאמרי – רצף, התכחשות והתחדשות. קשה להניח שלגרים, אפילו מהסוג החדש, יש אותה זהות יהודית כמו לאדם שנולד לאם יהודייה. עצם החיים במשפחה עם אם לא יהודייה יוצרים קשיים ושאלות רבות. נדמה לי שהניסיון להתכחש לעובדה הטבעית והפשוטה שיש זהות של גרים רק מקשה על הגרים.
אמנם נכון שעיקרו של הגיור המתקיים בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט איננו הגיור הקלאסי שבו מגיע אדם מחוץ למעגל העם היהודי ומבקש להצטרף אליו, אבל גם אצל אדם זה הגיור איננו קו רציף נטול מהמורות ואתגרים.
לכן קשה לי להסכים עם האמירה שלפיה "הגיור הוא אישור מחודש למה שכבר מובן מאליו והמשך ישיר שלו", כביכול מדובר באשרור ובחותמת גומי למצב קיים, ללא כל צורך בשינוי או התמודדות מבחינה רוחנית, פסיכולוגית ומעשית. גם לאדם שבא מרקע יהודי יש דילמות ואתגרים בשאלת ההתמודדות עם תהליך הגיור.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016
