מה אומרים ליהודי שחי בזוגיות ארוכה עם לא–יהודייה? הרהורים על נישואי תערובת ובעיית ההתבוללות, המסכנת באופן ממשי את קיומו של העם היהודי בתפוצות
לפני מספר חודשים ביקרתי במיאמי וקבעתי פגישה בקפה ארומה. בגלל שהקדמתי מעט, ופתחתי את המחשב כדי לנצל את הזמן לעבודה. לפתע התקרב אליי יהודי צעיר בצעקות: "הרב אליהו, הרב אליהו". הפונה היה בחור בשם אלחנדרו אשר הכיר אותי מתקופת כהונתי כרב ראשי באורוגוואי.
אלחנדרו סיפר שהוא נשוי לאישה יהודייה ויש לו שתי בנות, אולם הוא מודאג מכך שאחיו שחי באורוגואי נמצא מזה שלוש שנים בזוגיות עם אישה לא יהודייה שהכיר בברזיל. אלחנדרו ביקש שאעזור לו להפריד בין אחיו ובת זוגו הלא–יהודייה. עניתי לו שלאור ניסיוני בנושאים אלו קשה מאוד להפריד בין בני זוג לאחר שלוש שנות זוגיות, אבל כדאי לנסות. סיכמנו שכשאסע לדרום אמריקה אפגש עם אחיו ואשוחח עמו. לאחרונה טסתי לאורוגוואי וישבתי ארוכות עם האח.
אין זו הפעם הראשונה שבה הורים ובני משפחה פונים אליי בבקשה שאנסה להפריד בחור יהודי מבחורה שאינה יהודייה או להפך. פניות אלו מלוות בדרך כלל בצער גדול. גם אצל הורים שאינם דתיים, האפשרות שהבן או הבת יתחתנו עם בן זוג לא יהודי גורמת צער רב. מעבר להבדלים התרבותיים והרוחניים שבין הזרמים השונים ביהדות, נראה שכמעט כולם בסופו של דבר מוטרדים מכך שנכדיהם לא יהיו יהודים או לא ימשיכו להיות חלק מהמסורת היהודית.
הנישואין הם פרשת דרכים, שבה האדם היהודי צריך להשיב על השאלה במה מתבטאת היהדות שלו. יוסף ישראלס, חתונה יהודית, 1903
אחוזי התבוללות גבוהים
בעיית נישואי התערובת עומדת כיום במרכז העניינים של כלל הקהילות היהודיות בעולם. אין כמעט קהילה בעולם שיכולה להצהיר שבעיה זו פסחה עליה. האיסור על נישואי תערובת התקבל באופן טבעי בעם ישראל לאורך ההיסטוריה, שכן היהודים היו מובדלים מהחברה הסובבת בגלל דתם ואמונתם וגם העמים שבתוכם ישבו לא רצו להתקרב אליהם.
ואולם, מצב זה השתנה לבלי הכר בדור האחרון. אם בעבר תהליכי ההתבוללות באו מתוך צורך תועלתני של יהודים להתערות בחברה הלא–יהודית ולזכות במעמד משופר לא רק בתחום החברתי, אלא גם בתחום התרבותי והמקצועי, כיום, בעולם הליברלי–חילוני, מקבלים את היהודי כשווה בין שווים בעולם האקדמיה והמסחר במזרח ובמערב. התחושה הרווחת היא של חיים בתוך "כפר גלובלי", שבו בני אדם שונים שותפים לאותה תרבות, לאותו אורח חיים ואף לערכים דומים. במצב כזה, נפרצה הדרך לתהליכי התבוללות גוברים והולכים. כך, בחמישים השנים האחרונות גדל מספר נישואי התערובת בתפוצות במאתיים אחוז. השיעור הממוצע של נישואי תערובת בעולם נע בין 45 ל–50 אחוזים. כלומר, אחד מכל שני יהודים מתחתן עם בן זוג לא יהודי. המחקרים האחרונים בצפון אמריקה מדברים על 71 אחוזי התבוללות, כאשר בראשית המאה ה–20 השיעור עמד על אחוז אחד בלבד, ובשנת 1944 הגיע שיעור נישואי התערובת ל–2.6 אחוזים.
בהתמודדות שלנו עם תופעה קשה זו, עלינו להבחין בין שני מושגים, שלעתים מבלבלים ביניהם: התבוללות ונישואי תערובת. התבוללות היא בהגדרתה "איבוד הזהות העצמית ואימוץ ערכים ותרבות חיצונית". לעומת זאת נישואי תערובת הם הקמת משפחה עם בן זוג או בת זוג שאינם בני דת משה. מבחינתנו כיום הבעיה המרכזית היא איבוד הזהות היהודית. תופעה זו מחלישה את העם היהודי הן מבחינה דמוגרפית והן מבחינה רוחנית.
ההבחנה שערכנו חשובה ביותר שכן יש כיום בעולם היהודי תופעה חדשה של נישואי תערובת שאינם כרוכים באיבוד הזהות היהודית. אם בעבר היה ברור שאדם שהתחתן עם אישה שאינה יהודייה מרחיק עצמו מהקהילה, מבית הכנסת ומשיעורי התורה, כיום הולך ומתפתח מצב של גם וגם – שמירה על קשר זוגי עם האישה ובמקביל שמירה על קשר עם היהדות והיהודים. אלא שלדעתי מציאות זו לא תחזיק מעמד. נכון שבעולם פוסט–מודרני ניתן לחשוב על נישואי תערובת ללא התבוללות ועל התבוללות ללא נישואי תערובת, אך קשה להתעלם מן הקשר שבין התופעות. גם אם נניח שאפשר לשמר ערכים רבים במשפחה פוסט–מודרנית בעלת ערכים שונים בתוכה, הרי שהדבר נכון רק לגבי דור אחד או שניים, אבל לא באופן רציף ומתמשך.
ההתבוללות ונישואי התערובת כיום אינם מבטאים בהכרח מרד נגד מסורת בית אבא כפי שהיה בעבר. נישואי תערובת צומחים מתוך יחסי חברות, מתוך "תאונות" רומנטיות כאלו ואחרות שאינן תמיד מתוכננות. משום כך, המחשבה הרגילה הגורסת שהעמקת הזהות היהודית מונעת נישואי תערובת איננה תמיד נכונה. גם אם נשמור על זהות וערכים יהודיים, אין בכך ערובה לכך שאדם לא יתחתן עם אישה שאינה יהודייה.
יהודי איננו רגיל לשאול את עצמו בכל יום ויום מדוע הוא יהודי. אבל מציאות ימינו מחייבת את העם היהודי, כקולקטיב, לשאול את עצמו באופן מתמיד את שאלות היסוד של קיומו – מדוע שמישהו ירצה להיות יהודי ומדוע צריך להמשיך להיות יהודי גם במאה ה–21?
קשר זוגי ויהודי
ובחזרה לשיחה עם האח של אלחנדרו. במשך עשרים השעות של הטיסה לאורוגוואי, דנתי ביני לבין עצמי באיזו דרך הסברה לנקוט – האם לדבר על מושגים של אחריות והמשכיות, שמירת הגזע, לא לשבור את שרשרת הדורות, או אולי על מושגים של אושר וזוגיות? האם להדגיש את ההיבט הדתי או את זה הפסיכולוגי?
וכך מצאתי את עצמי מנסח את דברי אליו: "נדמה לי שאני לא מחדש דבר אם אומר שההחלטה להינשא היא רגע של אמת. הנישואין הם סוג של פרשת דרכים, שבה האדם היהודי צריך להשיב על השאלה במה מתבטאת היהדות שלו. לא רק במה אני שונה מהשני, אלא מהו התוכן החיובי של יהדותי ועם מי אני רוצה לחלוק אותו.
"היהדות מאמינה במוסד המשפחה. היהדות מבקשת ליצור משפחה שתהיה מאוחדת, שיש לה חזון אחיד ומטרות משותפות, משפחה שיש בה לא רק אהבה, אלא גם אמונה משותפת. משפחה שהיא לא רק שני יחידים שונים הגרים תחת קורת גג משותפת, אלא משפחה שבה שותפות רעיונות ואמונית.
"בעיניי, ההחלטה להינשא לבן זוג יהודי אינה נובעת מכך שיהודים ולא יהודים שונים זה מזה או בגלל סיבות של סבל ואנטישמיות בעבר, אלא בעיקר מתוך רצון לשמר את הערכים היהודיים והזהות היהודית בעתיד, ואת זה לא ניתן לעשות ללא מוסד המשפחה. הטיעון המרכזי נגד נישואים לבני דת שונה הוא ריקון מושג הנישואים ממשמעותו, הניתוק בין הנישואין לבין האמונה והמחויבות ההדדית. אם מנתקים בין השניים, יש סיכוי שנפסיק להיות יהודים ונפסיק להיות מאושרים.
"השאלה של נישואים מעורבים אינה אם אני מסוגל לחיות כיהודי לצד אדם לא יהודי, אשר ידוע לי שיכבד את עמדתי, אלא אם אני מסוגל לשתף את בן זוגי בחיי היהודיים, לחוות איתו את החוויות היהודיות ולפתוח את לבי כלפיו. לצורך זה אני צריך אדם שיהיה כמוני, שיהיו לו אותן אמונות ודעות ואותה זהות. לא כבוד, אלא דו שיח ושותפות הם יסוד הקשר הזוגי והיהודי".
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז כסלו תשע"ז, 16.12.2016
