לרגל סיכום שנת קריאה אזרחית ולכבוד החנוכה שאלנו קוראי ספרים על הספר שייקחו אתם לחופשת חורף מול תנור הספירלה או נרות החג. מבקרי מוסף "שבת" נענו לקריאה
מנצחת את הזמן
הטור השביעי: כרך חמישי
נתן אלתרמן / הקיבוץ המאוחד
אולי אין זה הוגן להכתיר כספר הטוב ביותר של השנה קובץ ששיריו נכתבו לפני למעלה משישים שנה, מאת משורר שזכה בכל כבוד אפשרי, אך אין ספק שהכרך החמישי של הטור השביעי של אלתרמן זכאי לכך בדין. השירה האקטואלית–הגותית שלו, המתייחסת לאירועי תקופתו, בוהקת וזורחת ממרחק של חמישים שנה ומוכיחה ששירה גדולה באמת מנצחת את הזמן. אלתרמן כותב על ימיו שלו בכתיבה שיש בה חזון לימינו שלנו: כמו בפיענוח צופן גנטי המפרש את העבר ויכול לחזות את העתיד, קורא אלתרמן את המציאות הישראלית בשירה אקטואלית ועל זמנית, שמראה כי כאשר חזונו של משורר נפרץ, כוחה של שירתו יפה לא רק לזמנה אלא גם לזמנינו.
בכל סרלואי
אלימות מקובלת בחברה
הסיפור על שם המשפחה החדש
אלנה פרנטה / מאיטלקית : אלון אלטרס / הספריה החדשה
מעטים הם הספרים שממזגים רמה אמנותית גבוהה יחד עם פנייה למנעד רחב ומגוון של קוראים. הכרך השני של “הרומנים הנפוליטנים“, כמו קודמו הנהדר, הוא רומן רב עוצמה המתאר במקביל את קורותיהן של שתי ידידות נפש, לילה ואלנה, שהקשר הסימביוטי ביניהן מעצב את גורלותיהן. לילה ואלנה סוללות את דרכן בשכונת מצוקה בנאפולי של שנות השישים הראשונות. העוני הכבד מטיל צל אפל על יחסים משפחתיים ועל אורחות חיים, אך התופעה הנוראה ביותר המתוארת ברומן היא האלימות כלפי נשים המקובלת בחברה. שתי הנשים הצעירות מתמודדות עם נסיבות חיים קשות, כל אחת לפי דרכה ומטרותיה, והעלילה חורגת מתחומי נאפולי. פרנטה כתבה רומן פסיכולוגי וחברתי שאינו לכוד בסד אידאולוגי כלשהו.
רבקה שאול בן צבי
עבד שהוא אישה
מקום קטן
ג‘מייקה קינקייד / מאנגלית: רונה משיח / לוקוס
מונולוג חד וצולפני הממוען לתייר ארכיטיפי מערבי, המגיע לבקר באי אנטיגואה עם מערכת ציפיות, ולמעשה מערך תודעתי מסוים שהדוברת באה להסיר מעליו את השמיכה, ובעצם לנפץ אותו לרסיסים. המונולוג לא מגולל עלילה הנושאת אותו או משתלבת עמו, עם התחלה ואמצע וסוף ברורים, ו/או אירוע דרמטי מכונן המגדיר אותו, אלא מספר, בד בבד עם סיפורו ההיסטורי של האי, את סיפורה של הדוברת כחלק אינטגרלי ממנו, כי בלית ברירה ההיסטוריה שלה כרוכה בהיסטוריה של האי, ומתוך זה משתקפת תמונת עולם פוסט קולוניאלית מצערת ומרתקת. את הספר הקטן והיהלומי הזה אפשר לקרוא כמעין איבר משלים של פרנץ פנון “עור שחור, מסכות לבנות“. קינקייד מראה שלהיות עבד זה משהו שלגמרי לא חלף מן העולם, אבל יתרה מכך – להיות עבד ואישה זה אפילו גרוע מכך.
עמיחי שלו
גוגל אנושי
מנדל של הספרים
שטפן צוויג / מגרמנית: הראל קין / שבע נשמות
וינה, 1929. סופר יהודי ידוע מפרסם נובלה חדשה, נבואית, על אודות היהודי האנטי–גיבור האולטימטיבי. אל וינה המוכה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, שאיבדה את הקיסר ואת מעמדה בעולם, נוהרים המוני “יהודים מן המזרח“: “אוסְט יודֶן“. רובם עניים, חסרי השכלה והכשרה לחיים המודרניים. אחד מהם הוא מנדל, יהודי ממושקף ועבדקן, לבוש בגדים שחורים מסורתיים, שהוא “ממש לקסיקון, קטלוג כלל עולמי הולך על שתיים“, “google אנושי“ של אלפי פרטי ספרים על כל נושא שבעולם: שם ומחַבר, הוצאה, אפילו מחיר. מנדל של הספרים הוא גיבורו הבלתי נשכח של סיפור נפלא, מרתק, טרגי. יהלום ספרותי שכל מילה בו שקולה ומדויקת, וכל אוהב ספר חייב לקרוא לפחות פעם אחת.
חבצלת פרבר
נצנוצים של יופי
בלוע
נורית זרחי / אפיק
הכתיבה של זרחי היא כמו חוש נוסף, חוש שישי או אולי חוש בסיסי יותר, הישרדותי ופראי כמו חוש הישרדות. ב“בלוע“ הוא מוביל אותה לאזור דמדומים מרתק ומכמיר לב, מעין סוגה חדשה של כתיבת זיכרונות אוטוביוגרפית המשלבת ידע עיוני. כאן העיוני אף הוא מהדהד עולמות רגשיים ומהאוטוביוגרפי, ניטל העוקץ הרכילותי, הוא חופשי לתור אחר המשמעות במה שנגזר עליו לקרות באמת. יחד הם נעים בטריטוריה כמעט מופשטת, הממוסגרת בעלילות שונות של אין: אין בעל ויש דירה עם ג‘וק וילדות קטנות, אין אבא, אין חברות אמת ועוד. כל הסיפורים הקצרים הללו מתקפלים למעין מערכת מראות מסתעפות המשקפות נצנוצים של יופי, ייחודיות, חכמה וחמלה עד שאפשר היה להאמין שזה נסבל.
גילי חיימוביץ‘
אינטימיות מרוממת נפש
סעיד
רן כהן / ספרית פועלים
“סעיד“ הוא ספר מרתק ומרגש וגם ספר חשוב. זו האוטוביוגרפיה של רן כהן, שעלה לבדו מעיראק בגיל עשר וחצי, השתלב בקיבוץ גן שמואל, והיה לימים מזכיר הקיבוץ, פעיל שמאל בולט, אלוף משנה בצה“ל, חבר כנסת, סגן שר הבינוי והשיכון ושר המסחר והתעשייה. סעיד היה השם שנתנו לו הוריו בבגדד. השם רן ניתן לו כשהגיע לקיבוץ. הספר כתוב נפלא. שפתו עשירה וברורה, אינפורמטיבית ועניינית והוא גם מצחיק ונוגע ללב. הוא מתאפיין באינטימיות ובגילוי לב והוא מספר סיפור אישי מעצים ומרומם נפש השזור בסיפורה של מדינת ישראל הנבנית בעלייה ובמלחמה, בהתיישבות ובעבודה קשה. רן כהן מספר על אהבתו הגדולה לאמו, למשפחתו, לצה“ל ולפשוטי העם, אצילי הארץ. יש בו ובסיפורו תמימות ואומץ לב, צניעות, ביטחון עצמי ואופטימיות. ספר מעורר השראה.
יונתן דה שליט
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ג כסלו תשע"ז, 23.12.2016
