היחסים בין הרב וקהילתו מעוררים לא פעם מתיחויות ומאבקים שמאיימים על יציבות הקהילה ופוגעים בדמותו של הרב. מה קורה כאשר הרב לא מסתדר עם בני קהילתו? כיצד מתמודדים עם חילוקי דעות ומשבר אמון בין הצדדים, והאם ניתן לפטר רב? רבנים וחברי קהילות מספרים על אתגרי הרבנות העכשווית
"במשך שנים, כאברך ביישוב, הייתי מחסידיו הקרובים", מספר שמעון (שם בדוי), על רב היישוב שבו הוא גר, "קניתי את הסיפור שלו, והאמנתי שהמחלוקות עליו הן תוצאה של שנאת תלמידי חכמים ורצון להתנער מכל מה שמסמל סמכות הלכתית. בשלב מסוים הבנתי שלא זה הסיפור, שהבעיה כאן איננה האידיאולוגיה אלא הפסיכולוגיה. אני לא יודע לשים את האצבע על הנקודה המדויקת, אבל אין ספק שיש לו נכות חברתית מסוימת. הוא מתנהל באגרסיביות, נגרר למריבות אישיות עם חברי הקהילה, מכנה תושבים בשמות גנאי כמו 'רשע' או 'בלעם'.
"תמיד היו אצלנו אנשים שמקפידים יותר ואנשים שמקפידים פחות, היו חרד"לים והיו לייטים, אבל זה אף פעם לא היה נושא מרכזי ומשמעותי. הקהילה הייתה יחסית מגובשת, והיו יחסים קרובים בין אנשים. כל זה השתנה. בשנים האחרונות הרב הפך את היישוב לזירה של מלחמת דת. כל מי שמתנגד למהלכים שהוא מוביל שייך מבחינתו ללייטים שרוצים להשתלט על היישוב ולהחריב אותו, והוא מבחין הבחנה מאוד ברורה בין 'הם' לבין 'אנחנו'. חלק גדול מהפעולות שלו נעשות מאחורי הקלעים, כמו לדאוג שפלונית לא תתקבל לעבודה כגננת כי היא לא הולכת עם כיסוי ראש, או לדרוש את פיטוריה של מזכירה בגלל שהלבוש שלה לא מספיק צנוע לטעמו. לרוב הוא לא יעשה את הדברים בצורה ישירה, אלא באופן עקיף ומניפולטיבי.
"לפעמים הוא היה ניגש אליי ומתייעץ איתי מה עלינו, הדוסים, לעשות כדי שהלייטים לא ישתלטו. הוא חי בפרנויה מטורפת שהלייטים משתלטים, שהם יביאו משפחות חילוניות ויהרסו את היישוב. הוא מעמיד במוקד את הפערים הדתיים ומכוון לשם את כל השיח של הקהילה, וכך, כל מחלוקת ביישוב הפכה מהר מאוד למלחמת דת. הוא גם מאמין שאם הוא לא מקבל את הכבוד וההערכה באופן טבעי, הוא צריך לקחת אותם בכוח. הוא מאמין במלחמה עד טיפת הדם האחרונה, והוא בהחלט נלחם".
מערכות היחסים שבין רבנים לקהילותיהם הן נושא עתיק יומין שהעסיק פוסקים ואנשי ציבור במשך מאות שנים, כפי שניתן לראות בכמות הגדולה של השאלות והתשובות שנכתבו על הסוגיה לאורך הדורות. הציפיות מהרב והגדרת תפקידו עברו גם הן שינויים ותמורות במהלך השנים. הבעיה נעוצה בכך שאמנם אפשר להגדיר את גבולות הגזרה של התפקיד, אפשר לתאם ציפיות, אפשר לבנות ערוצי תקשורת בין המנהיגות הרוחנית לבין המנהיגות הקהילתית, אבל בסופו של דבר מדובר במערכת יחסים. מה קורה כשהזוגיות הזו לא עובדת? כשמערכת היחסים עולה על שרטון? כיצד הרבנים והקהילות מתמודדים עם חילוקי דעות, ואף עם משבר אמון בין הצדדים?
משרת רב הקהילה היא משרה רגישה לא רק בגלל תפקידו הרוחני הייחודי של הרב, שמטבע הדברים יוצר ציפיות שונות מן הציפיות שיוצרים תפקידים אחרים, אלא גם בגלל שהיא ארוגה בדרך כלל במסגרת משפטית מורכבת, שהופכת את פיטורי הרב להליך סבוך במיוחד. במקרים מסוימים, אם לשאול דימוי מהעולם הזוגי, הרב יכול להיות סרבן גט.
איור: נעמה להב
עניין ציבורי טהור
שמעון, שצוטט לעיל, מתגורר ביישוב דתי שבו נתגלעה לאחרונה מחלוקת חריפה ביותר בין הרב לבין חברי המזכירות. החיכוכים החלו לפני שנים רבות, בתחילת כהונתו של הרב, אולם בחודשים האחרונים הם החמירו מאוד. בשלב מסוים פנתה הנהגת היישוב לקבוצה של רבנים מוכרים מהאזור, וביקשה ממנה להתכנס כוועדת בוררות בין היישוב לבין הרב. הישיבה עם הרבנים התפוצצה בשלב מוקדם, והרב כינס את תומכיו והחתים אותם על עצומה. דיוני הוועדה הגיעו למבוי סתום, ומזכירות היישוב החליטה לקיים הצבעה כללית סביב השאלה "האם את/ה מעוניין/ת במינוי רב חדש ליישוב?". רוב המצביעים השיבו שכן, אולם הרב לא קיבל את תוצאות ההצבעה בטענה שרבים מתומכיו טרם התקבלו להיות חברי היישוב, ולכן הם לא השתתפו בהצבעה. אם הם היו מצביעים, הסביר הרב למקורביו, התוצאה הייתה אחרת.
במקביל פנה הרב לבית הדין לעבודה בתביעה כנגד המועצה הדתית שמעסיקה אותו וכנגד הנהגת היישוב. בתביעה דרש הרב מבית הדין להורות על עצירת כל ההליכים שנעשו לקראת פיטוריו. המועצה הדתית הודיעה לבית המשפט שהיא כלל לא פתחה בהליכי הדחה, ומזכירות היישוב הודיעה שהיא מעוניינת למנות רב אחר, אך היא איננה יכולה לפטר את הרב הנוכחי שכן לא היא המעסיקה שלו.
"הוא מצייר את זה כוויכוח אידיאולוגי, אבל בסופו של דבר מדובר בעניין אישיותי", מספר חבר מזכירות היישוב, "האיש מעורר אנטגוניזם קשה, והיישוב נמצא במצב לא בריא. אין כאן סיפור פלילי או טענות על שחיתות, אלא עניין ציבורי טהור שנוגע לשאלה האם הרב מתאים לקהילה. הבעיה היא שהיישוב לא יכול לפטר את הרב, כי הוא מועסק על ידי משרד הדתות באמצעות המועצה הדתית, וליישוב עצמו כלל אין יחסי עובד–מעביד מול הרב. המצב המשפטי הוא כזה שאם הרב מחליט להיאחז בקרנות המזבח, אין הרבה מה לעשות".
משרד הדתות מפטר כיום רבנים רק במקרים נדירים, ואחרי תהליך ארוך מאוד. כאשר מצטברות תלונות על התנהלות לא תקינה של רב מוקמת ועדה שכוללת שני נציגים של ועד הרבנים הארצי, נציג מטעם הרב, נציג היישוב ונציג המועצה הדתית. ברוב המקרים, לרב המכהן מובטח רוב אוטומטי. גם אם הוועדה מחליטה לפתוח בהליכי הדחה, התיק עולה לוועדה גבוהה יותר בהרכב דומה, והיא בלבד רשאית לקבל החלטה על הפסקת עבודתו של הרב.
מנהיג לא נוטש
מקורבו של הרב מציג תמונה שונה בתכלית. "ליישוב היו בעיות קליטה, ומי שהביא לכאן זוגות צעירים היה הרב", הוא אומר. "הבעיה הייתה שהמשפחות המקוריות של היישוב לא היו תורניות, והמצטרפים החדשים היו דוסים יותר. משם נבעה כל השנאה כלפי הרב. מתנגדיו של הרב כתבו בכתב ההגנה: 'אנחנו לא רוצים את הרב ואת משנתו', וזה מוכיח את טענתנו – הם לא רוצים שדעת התורה תשפיע על המרחב הציבורי. במשך שנים הם חיפשו דרך להדיח את הרב; הם ביזו אותו והשפילו אותו. זה לא חדש, אגב. מי שלומד היסטוריה יודע שבכל צרה, הגויים היו מאשימים את היהודים. היום, בכל צרה מאשימים את הדוסים".
אבל בין המתנגדים לרב יש גם אברכים.
"נכון. לצערנו יש גם דוסים ששטפו להם את המוח. אמרו להם: נחליף רב, והכול יהיה בסדר. אמרו להם שהרב נגד ברֵכה מעורבת, וזה יוצר מתיחות ביישוב. אמרו להם שהרב נגד בני עקיבא, שהוא רוצה להקים כאן סניף של אריאל, ובגלל זה משפחות יעזבו. בפועל, הסניף המקומי כמעט נסגר מכיוון שהדוסים לא הגיעו אליו, ורק הנוער הנושר נשאר בו. האנשים של הרב כלל לא ניסו לסגור את סניף בני עקיבא, אלא בסך הכול החלו לארגן פעילויות עצמאיות משלהם, והפלא ופלא – לפעילויות שלהם היה הרבה יותר ביקוש. הם הכריזו על שבת ארגון משלהם, והמייל היישובי התמלא מיד בהודעות נאצה ובזעקות שבר. למה בכלל אכפת ללייטים מה אנחנו עושים? המזכירות הקימה צוות היגוי לתחום החינוך בלי לערב את הרב, פרסמה שאלון ולבסוף הגיעה למסקנה שצריך לפתוח סניף של אריאל. אז מי צדק?".
גם אם הרב צודק, האם רב יכול להישאר בתפקידו כאשר חלק משמעותי כל כך מהקהילה לא רוצה בו?
"עזיבה של הרב תתפרש כמתן אישור להכפשות. חוץ מזה, יש ציבור גדול שכן רוצה את הרב. תוקפים אותו על ההתבטאויות שלו, אבל כשמזכירת היישוב צועקת לעיני עשרות אנשים שהרב גונב שטחים מהיישוב, הגיוני שהרב יקום ויענה לה. גם הוא בן אדם, והוא סבל דברים שאי אפשר לדמיין. עשו לו רצח אופי במשך שנים. הרב הוא מנהיג, ומנהיג לא נוטש".
אז על מה לדעתך הוויכוח?
"הוויכוח הוא ויכוח תורני בלבד. לאורך כל הדורות היו עמי ארצות ששנאו את הממסד הרבני, ואילו הרב מאמין שמוסד המרא דאתרא הוא מוסד מקודש שמחייב את הקהילה. זו ההלכה. הרב לא מושלם, ויכול להיות שלפעמים הוא טועה, אבל האם זו סיבה לבזות אותו?".
הנהגה ללא כפייה
ביישוב אחר שסקרנו לצורך הכנת הכתבה הבינו שבחירת הרב עשויה להשפיע באופן משמעותי על המרקם הקהילתי, ולפיכך החליטו מראש להגדיר את שנתו הראשונה של הרב ביישוב כשנת ניסיון. חבר מזכירות היישוב מספר על מה שקרה שם: "זה היה מאוד לא פשוט. הרב ומשפחתו עברו דירה והגיעו אלינו עם הרבה ציפיות. לא רק שיש טרחה גדולה במעבר הדירה, יש גם את שינוי הסביבה של הילדים וההתאקלמות שלהם במוסדות חינוך חדשים. מדובר בתלמיד חכם גדול שכתב מאמרים וספרים, אבל מההתחלה הרגשנו שהוא לא מתאים לתפקיד".
במה זה בא לידי ביטוי?
"הוא עורר אנטגוניזם בדינמיקה האישית שלו, ולא עמד בציפיות. לא היה כאסח מולו, אבל כן היו הרבה חיכוכים קטנים. הוא נכנס למקומות שהוא לא היה צריך להיכנס אליהם, דרך על מוקשים מיותרים ולא עבד נכון מול הקהילה. בסוף שנת הניסיון התקיימה הצבעה, ורוב הציבור הכריע נגד המשך ההעסקה שלו. הוא קיבל את זה בהלם גדול. הוא בכלל לא ראה את זה מגיע, והוא מאוד נפגע".
הייתה לכם בעיה עם הפסיקה שלו? הוא החמיר מדי או הקל מדי, או שהבעיות היו אישיותיות?
"ממש לא הייתה לנו בעיה עם הפסיקה ההלכתית שלו. הרב התאים לנו מאוד גם מבחינת השקפת העולם וגם מבחינת המדיניות ההלכתית. הבעיה הייתה ההתנהלות שלו. אחרי שנת הניסיון פתחנו שוב בהליכי בחירת רב, הפעם עם הרבה יותר תשומת לב, והבעיות נפתרו. הרב החדש הוא אמנם לא תלמיד חכם דגול ולא איש הגות שכותב מאמרים, אבל הוא אדם חכם ורגיש שיודע להתנהל, איפה להיכנס ואיפה לא, ומתי לשמור מרחק. הוא נותן לקהילה את המענה שהיא זקוקה לו במינון המתאים. ביישובים עם אוכלוסייה פחות תורנית, יש חשש מובנה מרב. חלק מאנשי הקהילה כלל לא רצו שיהיה רב, אבל היום גם הם לא מרגישים שהנוכחות שלו מפריעה להם".
הרב אורי סדן, רב היישוב נוב שברמת הגולן, טוען שרבנים חייבים להתאים את עצמם לשינויים החברתיים והתרבותיים שעוברים על הדור. "נקודת הבחירה היא נושא מאוד מרכזי וחזק היום, בעולם בכלל ובציבור הדתי בפרט", הוא אומר, "רבנים צריכים להבין שגם אם התפקוד שלהם הוא למופת ומערכת היחסים שלהם עם הקהילה היא אידילית, הסיטואציה שבה אי אפשר לפטר מישהו ולהחליף אותו, גם אם הוא מאוד מוצלח, היא עצמה מוקד לפיצוצים ולחיכוכים. הקהילה צריכה להרגיש שהיא בוחרת את ההנהגה הרבנית שלה, ולא שההנהגה הרבנית נכפית עליה. לכן התעקשתי, אחרי שנתיים בתפקיד, להעמיד את עצמי לבחירה מחודשת כרב היישוב".
אתה חושב שזה צריך להיות הסטנדרט?
"בהחלט. אני יודע שגם הרב דוד סתיו מעמיד את עצמו לבחירה מחדש אחת לחמש שנים, ושמעתי על רבנים נוספים שנוהגים כך. בעיניי, כך צריכה להתנהל מערכת היחסים שבין הרב לקהילה – מנהיגות ששואבת את כוחה מהבחירה של הציבור. הנושא הזה צריך להתנהל בתבונה וברגישות. מדובר לא רק על הרב, אלא גם על משפחה עם אישה וילדים שנקלטים ביישוב, ולכן גם אם הקהילה קובעת תחנות יציאה, היא צריכה לתכנן אותן כך שיהיה מספיק זמן להיערך מבחינת שנת הלימודים ומבחינות אחרות. צריך להזכיר לטובה את הרב אלי בן דהן: חמישים הרבנים שמונו במהלך הקדנציה שלו במשרד הדתות מונו בחוזה אישי, שמתחדש מדי שנה. הוא פתר למעשה את הבעיה של רבנים שהמינוי שלהם קבוע לכל החיים".
הרב רמי ברכיהו: רציתי לבטל את מנהג זריקת הסוכריות בבר המצווה ונכשלתי. המתפללים ניגשו אליי ואמרו לי: זה חשוב לנו, ואנחנו לא רוצים לוותר על זה. מותר לרב לא להצליח, וזה מקובל עליי לגמרי
צילום: דני מרון
רב בלי אופוזיציה הוא לא רב
רב המשטרה הרב רמי ברכיהו, שכיהן שנים רבות כרב היישוב טלמון, פרסם לפני כמה שנים ספר בשם "רב שיח", העוסק בתפקיד הרב בקהילה.
"רב קהילה חייב להבין איפה הוא נמצא", אומר הרב ברכיהו, "תפקידו לשרת את הציבור. כל השיח שמבוסס על תכתיבים, על הפעלת סמכות או על קביעת מסמרות בשפה הלכתית הוא שיח לא רלוונטי כיום. ראש ישיבה או ראש כולל יכול אולי להשתמש בשפה שמבוססת על הכרעות למדניות, אבל מול הציבור הרחב השפה צריכה להיות אחרת לגמרי. אנשים רוצים עולם רוחני, חשוב להם להרים את הראש מעל המים, הם מבינים שהתורה מרימה אותם לקומה גבוהה יותר והם מבקשים אותה, אבל הם לא מסוגלים להכיל פער גדול מדי בין התורה לבין החיים. לכן, כדי שהרב יישאר רלוונטי, הוא חייב להיות רגיש למקום שבו הציבור שלו נמצא. אם הוא מגיע לפיצוץ עם הקהילה הוא יוכל אולי להמשיך לאחוז בקרנות המזבח ולהישאר בתפקיד שלו באופן פורמלי, אבל הוא לא באמת יוכל למלא את התפקיד שלו בצורה טובה".
האם זה אומר שלרב לא צריכות להיות סמכויות מוגדרות?
"רב הוא מנהיג רוחני, והמנהיגות שלו נובעת מהמגע שלו עם הציבור. אם הוא נוגע באנשים ומרומם אותם הוא יכול אולי להשתמש בסמכות, וגם זה במשורה. אבל בלי התשתית הזו, אין משמעות לסמכות שלו. היום אין לרב בלעדיות על שום דבר, כי אפילו את פסקי ההלכה אפשר כבר לאתר באינטרנט. סמכותו של הרב נשענת רק על הערך המוסף שהוא מביא לקהילה: האישיות, הרוחניות, הערכיות שלו. החוויה של הציבור שהוא מרומם אותו, מצעיד אותו קדימה ומעלה אותו קומה מבחינה רוחנית. רב שנמצא במקום כזה, הבקשות שלו יתקבלו באוזן קשבת מצד הציבור".
אז כל אופוזיציה לרב היא כישלון שלו?
"ממש לא. זה לא שהרב צריך להתאים את עצמו לכל גחמה של מאן דהוא. רב בלי אופוזיציה הוא לא רב. ומצד שני, אוי לו למי שבוחר להיות האופוזיציה לרב. בדרך כלל מקובל שהרב הוא הסמכות בבית הכנסת, אבל גם שם זה לא צריך להיות מוחלט. אני למשל רציתי לבטל את מנהג זריקת הסוכריות בבר המצווה. חוץ מהסכנה שבכך – הסוכריות עלולות לפגוע בעיניים של החזנים – הרגשתי שהמעשה הזה מעודד כוחנות. הילדים מתנפלים, יש רעש ולכלוך, ולא ראיתי במנהג הזה שום ערך חינוכי. ניסיתי לבטל אותו, ונכשלתי. המתפללים ניגשו אליי ואמרו לי: זה חשוב לנו, ואנחנו לא רוצים לוותר על זה".
איך הרגשת?
"לא הייתה לי שום בעיה עם זה. מותר לרב 'לא להצליח', וזה מקובל עליי לגמרי. יש מקום לציבור להביע את עמדתו, וההצלחה או הכישלון של הרב לא נמדדים בכמה הוא מצליח להפעיל סמכות, אלא בכמה הוא מצליח להכיל דעות אחרות ולראות את טובת הציבור מתוך מבט כללי. הרב שלמה אבינר למשל התנגד לבני עקיבא, אבל בני עקיבא פעלה ביישוב שלו במשך כל השנים. האם מישהו יגיד שהרב אבינר נכשל?
"יש גם הבדלים בין קהילות. טלמון היא לא נריה ונריה היא לא חרשה. בכל קהילה הרב צריך ללמוד ולהכיר את הציבור. כשאני מלווה רבנים צעירים, אני אומר להם שההצלחה של הרב נמדדת ביכולת שלו להטמיע סטנדרטים ומסרים, ואת זה רואים רק בפרספקטיבה של שנים.
"הרב קוק לא הצליח להקים את תנועת 'דגל ירושלים'. האם זה אומר שהוא נכשל כרב? חס וחלילה. ההיסטוריה מכירה בו כדמות משמעותית מאוד גם בלי 'דגל ירושלים'. אסור למדוד את הרבנות במדדים של סמכות וציות, כי המהלכים של הרב הם מהלכים לטווחים ארוכים. בשו"תים אתה מוצא סכסוכים בין רבנים לקהילות, אבל זה משהו שאולי יכול היה להתקיים במאה ה–18, לא במאה ה–21. נכון, מותר לרב לפעמים לדפוק על השולחן, ואוי ואבוי אם הוא יהיה רק אוהב ומחבק ומכיל, אבל השאלה היא שאלה של מינונים, ועל מה יוצאים לקרב. השיטה לא יכולה להתבסס על פיצוצים".
לא מחפש ג'וב
ישנן קהילות שהבינו שהדרך למניעת פיצוצים כרוכה בהשקעה משמעותית יותר בתהליך בחירת הרב. כך היה בקהילת תקוע, שנדרשה לנושא לאחר תום שנת האבל על הרב מנחם פרומן. הקהילה השקיעה משאבים משמעותיים בתהליך, כדי להגיע לבחירה הנכונה ביותר. אביעד ישראלי, חבר הוועדה לבחירת הרב, מספר: "הוקמה ועדה גדולה שהתחלקה בין צוות איתור של שישה חברים, וצוות שני שעמל על הכנת מסמך המגדיר את תפקיד הרב ואת הציפיות ממנו. מהר מאוד הבנו שהפיצול לשני צוותים הוא לא דבר נכון, מכיוון שאי אפשר לדון בתפקיד באופן תיאורטי ומופשט מבלי להתייחס למועמדים קונקרטיים".
מה הניע אותך להצטרף לוועדה?
"אני לא אדם דתי, ובאופן אישי אני לא נזקק לשירותיו של הרב. רציתי למנוע נזקים. חששתי ממצב שבו ייבחר אדם שיפגע במרקם הרגיש של הקהילה. אנחנו קהילה מעורבת של דתיים וחילונים, והיה לי ברור שדמות רבנית עם תפיסה אבסולוטית של התפקיד, כזו שתיכנס לפינות של כן להקרין סרט או לא להקרין סרט, כן קול אישה או לא קול אישה באירוע של היישוב, עלולה לגרום למתחים וסכסוכים בתוך הקהילה. מבחינתי עדיף שלא יהיה רב יישוב, ואם חייבים רב יישוב אז שיהיה 'רב צעצוע' שיתרכז בהיבטים הטכניים, ויקל על הוועד המנהל את העומס של הטיפול בעירוב, בכשרות ובמקוואות, בלי שום יומרות מעבר לכך. די מהר הגישה שלי השתנתה בתכלית. פגשתי בוועדה חברים שמתייחסים לתהליך ברצינות ובאחריות, ובאמת מאמינים שאם נאתר את הדמות המתאימה ביותר היא תסייע לדחוף את הקהילה קדימה.
"זה היה אינטנסיבי מאוד. נפגשנו במשך שנה, פעם או פעמיים בשבוע. בסופו של דבר הגדרנו ציפיות, וקבענו שהרב שייבחר יעמוד לבחירה חוזרת על ידי התושבים כעבור שנתיים. במועצה הדתית הסבירו לנו שהמינוי הוא לכל החיים, אבל יש דרכים להתמודד עם זה. היה חשוב לנו שהיישוב יוסיף על המשכורת של הרב, כי הסכום שהמועצה הדתית משלמת הוא באמת מגוחך, בוודאי אם אנחנו דורשים מהרב שלא לעבוד בעבודה משמעותית נוספת מחוץ ליישוב. המשכורת שהמועצה הדתית משלמת מתאימה אולי לרב מתחיל, אבל לא לדמות מהסוג שהיינו רוצים לראות בקהילה. צריכה להיות הלימה בין הדרישות שלנו מהרב לבין התמורה שהוא מקבל".
היום, במבט לאחור, אתה חושב שהתהליך הוכיח את עצמו?
"הגעתי לוועדה כחילוני מחמד, אבל פגשתי קבוצה רצינית שמחויבת לקהילה. במבט לאחור, גם המועמדים שלא בחרנו נחטפו מהר במקומות אחרים, וזה אומר משהו על העומק של התהליך. כדי לבחון את הבחירה צריך פרספקטיבה, מכיוון שהאתגר במקום כמו תקוע איננו רק מול הקהילה הדתית, אלא גם מול התושבים החילונים, שמחפשים דמות שתנגיש להם את הדת מצד אחד אך גם תשקף את הרוח המיוחדת של תקוע מצד שני. בסך הכול אני מרגיש שעשינו עבודה משמעותית. אנשים מיישובים אחרים מגיעים אלינו כדי ללמוד מהתהליך".
הרב אורי סדן: הסיטואציה שבה אי אפשר לפטר מישהו, גם אם הוא מאוד מוצלח, היא מוקד לחיכוכים.
פיטורי רב בהלכה
במאמר שפורסם בקובץ של מכון כתר טוען הרב אורי סדן כי אם הרב התמנה מראש לקדנציה קצובה ניתן להחליף אותו בתום הקדנציה, בין אם קציבת הזמן נעשתה במפורש ובין אם המנהג המקובל הוא למנות לתקופה קצובה. הוא מביא את דברי הרשב"א בשו"ת (ה, רפ"ג), שלפיהם במקום שבו נהגו להחליף לאחר תקופה את הנושאים במשרה הציבורית הללו לא יכולים לטעון שהם מחזיקים במשרה לעולם. הם גם לא יוכלו לטעון שהפיטורים יפגמו בשמם הטוב ויעוררו חשד שלפיו הם נעשו בעקבות מעשה לא ראוי מצדם, כל שכן אם סוכם עמם במפורש כי הכהונה היא לתקופה קצובה.
מהו הדין כאשר לא נקבעה מראש קדנציה מוגבלת לתפקיד הרב? הפוסקים העלו שלוש סיבות מדוע לא להפסיק את הכהונה: חזקת השררה, הפגיעה בשמו הטוב של הרב ו"מעלין בקודש ואין מורידין".
בנוגע לחזקת השררה כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק א, הלכה ז): "ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם… ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם". במילים אחרות, כל מינוי ציבורי שיש בו שררה על הציבור הוא מינוי לעולם, ולא ניתן להעביר ממונה על הציבור מתפקידו אלא בהסכמתו, או אם פשע בעבודתו. הריב"ש מגיע גם הוא למסקנה דומה מניתוח דברי הירושלמי: "שמי שהחזיק, אפילו מעצמו, באיזו שררה או דין קדימה, אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו, מכיון שכבר זכה בה" (שו"ת הריב"ש רע"א).
השיקול של הפגיעה בשמו הטוב של העובד מובא על ידי הרשב"א (שו"ת הרשב"א, חלק ה' רפ"ג). ההיגיון בשיקול הזה הוא שמכיוון שבמשרות ציבוריות מקובל שלא לפטר עובד אלא אם יש סיבה מוצדקת לכך, למשל אם העובד מעל באמון או פשע בעבודתו, הרי שבהפסקת העסקתו של עובד ציבור יש משום פגיעה בשמו הטוב של העובד, ויצירת חשד שמא פיטוריו נעשו מסיבות של התנהלות לא ראויה. הרשב"א קובע לפיכך שאין לסלק חזן מחזנותו כאשר אין מנהג לקצוב מראש את הכהונה.
הגמרא במסכת יומא (יב ע"ב) קובעת שמי שנתמנה פעם אחת להיות כהן גדול שוב אינו חוזר להיות כהן הדיוט. מכאן למד הרמב"ם כי במשרות רוחניות או בתפקידים שיש בהם ממד של קדושה, "מעלין משררה לשררה גדולה ממנה ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, שמעלין בקדש ולא מורידין" (הלכות כלי המקדש, פרק ד הלכה כא). הרמ"א קבע כי הלכה זו חלה על משרת הרב: "ומי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו מגדולתו אף על פי שבא לשם אחר גדול ממנו" (יורה דעה, רמ"ה כ"ב).
אלא שכאמור, השיקולים הללו אינם רלוונטיים כאשר תקופת הכהונה נקבעת מראש. כך פוסק הרשב"א:
עכשיו נהגו כל הקהלות למנות אנשים על כל צרכי צבור לזמן. ובהגיע הזמן יצאו אלו ונכנסים אחרים תחתיהם… ואפילו לא קבעו להם זמן, סתמן כפירושן, אחר שנהגו כך, והמנהג כהלכה. שכל הדברים תלו אותם במנהג. ואם מפני החשד, כיון שנהגו לבוא חליפות, נסתלק החשד. שכשרים שבדורות נושאים במשא הרבים, ובצרכי צבור, ואח"כ מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם. אם כן דין ממון אין כאן, חשד אין כאן (שו"ת הרשב"א חלק ה' רפ"ג).
דעה מעניינת נוספת היא זו של החת"ם סופר, שכתב שהרב הוא כמו עבד לציבור שלו, ולכן אסור לו לחתום על חוזה לתקופה של יותר משש שנים.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' אדר תשע"ז, 3.3.2017
