סיפור המגילה התמים למראה נחשף, בפרשנותו הציונית החדשה, ככתב אישום מרומז ומשל מתוחכם על התבוללות ותאוות ממון וכוח. קריאת אזהרה ליהודי המערב ותזכורת גם לתושבי הארץ
ככה יעשה ליהודי
קריאת השכמה ברוח מגילת אסתר
מייקל אייזנברג
סלע מאיר, 2016, 231 עמ’
יש המספרים על פרופסור ישעיהו ליבוביץ’, ויש שתולים זאת בפרופסור אחר, שהיה נוהג שנה אחר שנה, בכל חג פורים, לשהות בירושלים בתאריך שבו חוגגים את החג ברחבי הארץ, ולצאת מהעיר בתאריך שבו מציינים את שושן פורים. התנהלות מחושבת זו על קו התפר, בין שהתקיימה במציאות ובין אם מדובר רק באגדה שתפסה אחיזה, אפשרה לו להימנע מציון החג ומקריאה במגילת אסתר.
שלא כגיבור הסיפור הזה, אני חוגג מדי שנה את חג הפורים מכוחה של מסורת, אך שנה אחרי שנה לבי אינו עם המגילה אלא עם הפרופסור. תמיד היה לי קשה עם חג הפורים. התקשיתי להבין כיצד הוא השתחל לתוך לוח השנה היהודי. ביני לבין עצמי חשבתי שיהיה נחמד לפעול על פי הנוהג שמיוחס לו, וציינתי את החג בלב כבד, תוך שאני ממקד עצמי בעיקר במנהגי המתנות לאביונים ומשלוח המנות ומצטמצם בכיסאי במעמד הקריאה של מגילת אסתר.
סיפור ההצלה המשונה של היהודים בחסות ירום הודו, המלך אחשוורוש, לא קסם לי. שנה אחרי שנה קראתי את המגילה, ושנה אחר שנה ראיתי בה רק מה שכולנו התחנכנו לראות בה מילדותנו: את סיפורם של מרדכי ואסתר הצדיקים, שבתחבולות, מזימות ומתוך תחושת שליחות עמוקה מצליחים לפעול אצל מלך פרס, ולהסיר מעל ראשם של אחיהם היהודים את גזרת השמד הסיטונית שמתכנן להם המן הרשע. בסופו של הסיפור לא רק שהיהודים ניצלים, אלא שהם אף זוכים ליד חופשית מהשלטונות לרדוף את פורעיהם הפוטנציאליים.
גמילה קצרה ומשכרת מהקריאה הבנלית של המגילה סיפקה לי הקריאה ב”ככה ייעשה ליהודי”. ספר דחוס הכתוב בתנופה ומספק פרשנות אמיצה ומקורית ההופכת את סיפור המגילה על ראשו, וחושפת את הטרגדיה שמסתתרת מתחת לצהלות היהודים הניצולים וגם את האזהרה של מחבר המגילה המהדהדת עד לימינו אנו.
בגלות, סכנת התלישות היא כפולה ומכופלת. פורים בניו יורק, 2012 צילום: סרג' אטל, פלאש 90
טרגדיה בחברת השפע
כדי להאיר את סיפור המגילה באור חדש, מכניס המחבר מייקל אייזנברג את סיפור המעשה להקשר היסטורי. אייזנברג מעמיד את המאבקים בין המעצמות שהתמודדו מול האימפריה הפרסית אל מול סיפור המגילה, ומסביר על ידי כך תמורות במצב רוחו של המלך, ובאופן שבו התקיימו המשתאות.
סיטואציה היסטורית נוספת ראויה לציון, המסייעת להבין את מניעיהם ואת התנהלותם של גיבורי המגילה, היא המדינה היהודית החדשה, הענייה והשברירית שמנסה להתבסס באותה תקופה ממש בארץ ישראל. פרט זה חשוב במיוחד להצגת התזה הפרשנית של אייזנברג, מכיוון שהוא מאיר באור שונה לחלוטין את חייהם של יהודי שושן ופרס, החיים בגלות מרצון ולא מאונס, ופועלים ממניעים אנוכיים בקרב האימפריה העשירה והזוהרת של אותם ימים במקום לעסוק בבניין הארץ.
כאן נכנס לסיפור מרדכי, הקרוי על שם האל הבבלי מורדוך. צאצא למשפחת יורדים המשנה את שמה של בת דודו מהדסה לאסתר (על שם אלה בבלית אחרת) ומנסה לקדם אותה למיטתו של המלך כדי להגדיל את כוחו, ממונו ומעמדו בעולם הפרסי. פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, חושף אייזנברג את כוונותיו של מחבר המגילה, שעל ידי שימוש מדויק במילים ובמחוות הצפין את דעותיו האמיתיות על מרדכי, אסתר ואפילו ושתי שמתבררת כדמות חיובית.
בשורה התחתונה והטרגית של סיפור המעשה, יהודי פרס ושושן ניצלים מטבח פיזי, רועש ומדמם רק כדי להיעלם מדפי ההיסטוריה בטרגדיה שקטה אך אפקטיבית והרסנית לא פחות הקרויה התבוללות. היהודים שבחרו בגלות מרצון כדי לשבת על סיר הבשר וליהנות מאיכות החיים והכבוד שהם נחלתם של תושבי האימפריה הגדולה (והזמנית) של התקופה זנחו את סדר העדיפויות היהודי שקרא להם להתיישב בארץ ישראל עם אחיהם, ואבדו לעד לעם היהודי.
א-לוהים נעדר ממגילת אסתר כשם שהוא נעלם מלבותיהם של יהודי שושן ושל מרדכי, ואת מקומו תופס הפור הפרסי, הגורל העיוור והגחמני שלו נידונים היהודים שבחרו בחומר על פני הנצח.
התשוקה לכסף, הרדיפה אחר הון, הרצון לצבור עוד ממון וכוח, הם לטענת אייזנברג המניעים העיקריים בעלילה, כמו גם בחייהם של אומות ופרטים – אז בפרס העשירה כמו גם היום באמריקה, המסמלת את חברת השפע המודרנית.
משמעות וייעוד
למרות שאני מסכים עם הניתוח הכללי של אייזנברג לטקסט המגילה, אני סבור כי מדובר בניתוח שלוקה מעט בחד ממדיות ביחס לאדם. בעיניי, התשוקה להון היא מניע דומיננטי בהתנהלות האנושית. אך לו הייתי צריך לבחור במניע מרכזי ועמוק יותר בחיי אנוש הייתי בוחר בחיפוש אחר תחושת משמעות וייעוד ולא ברדיפת ממון.
תאוות הבצע משחקת תפקיד גם בניתוח מניעיהם של יהודי הגולה שבחרו להישאר אז בפרס, כמו גם אלו מיהודי אמריקה. למעשה “ככה ייעשה ליהודי” מנוסח כמעין אזהרה חריפה ואפילו כתב אישום חריף באופן יוצא דופן כנגד יהדות אמריקה, הבוחרת להישאר בגולה מטעמי נוחות, ומעדיפה את חיי השפע על פני הייעוד היהודי הקורא להם לחזור לישראל.
נדמה לי שבמובנים רבים ישנו קשר הדוק בין שתי הסוגיות המרכזיות הללו בספר: התאווה לכסף והבחירה להישאר בגולה. גולה היא אמנם גיאוגרפית אך לא פעם היא גם מנטלית. יש גולה שהיא בתוכנו. חמדנות ותאוות בצע לא מרוסנת הן סוג של גלות בנפש, גלות מקודים אתיים ומדרך הישר. הכסף שמעוור גם עיני צדיקים מייצר תלישות מהשורשים הערכיים. תלישות כזו יכולה להיווצר גם בארץ ישראל, כשאמנם השפה, התרבות והפרהסיה הציבורית ידברו עברית, יהודית וארץ ישראלית, אך החשש שבעומק מדברים כאן בשפה אחרת עודו קיים. גבולות גיאוגרפייים לא מחסנים מפני גלות נפשית וערכית.
כמובן שבגלות, הסכנה שבתלישות הזו כפולה ומכופלת: גם סכנת התלישות מארץ הקודש, וגם סכנת התלישות מהדרך של הצנע לכת, של ערכים המתגברים על ממון, של בחירה ביושר ועשיית צדק.
אייזנברג מדגיש שוב ושוב את הסכנות הגדולות הכרוכות בחיי שפע. הוא מצביע על הפרת האיזונים, שמביאה את יהודי פרס להתאהב בחברת השפע, בשררה ובממון ולהעדיפם על פני נאמנות לחלום היהודי ולעלייה לארץ ישראל. עם הסכנות הללו צריכים להתמודד דווקא יהודים שאינם חיים בחברות שמצויות תחת סכנת פרעות ואימה, אלא תחת סכנה רוחנית וערכית של שפע מוגזם, מכשף ומעוור. בחברת שפע ישנה סכנה מתמדת לגלות שבנפש.
בשנה זו, צפויה קריאת מגילת אסתר להפוך מבחינתי ממאורע המהווה חובה מעיקה לאירוע בעל משמעות, גדוש בתוכן, המהווה תזכורת חשובה ליהודי הארץ לא פחות מליהודי הגולה, באשר לשליחות הגדולה ולעול הרובץ על כתפינו. אחרי הכול, על אף מקומנו הזניח בחלוקת העושר העולמית, כעוד מדינה קטנה בעולמה של האימפריה האמריקאית, הרי שהמגילה מזכירה לנו את הרצינות והחשיבות של תפקידנו, את הגורל היהודי, הרוח שתיוותר לאחר שיתפוררו ויתנדפו כל החומר, הכוח, הכבוד והעושר. #
חילי טרופר הוא מנהל החת”ר (חינוך, תרבות, רווחה) בירוחם. לשעבר מנהל תיכון ברמלה וסמנכ”ל תנועת “אחריי!”
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב אדר תשע"ז, 10.3.2017
