הרב והפסיכולוג יצחק מנדלבאום מקבל בקליניקה שלו זוגות שמתקשים להחליט על חתונה. בשיחה איתו הוא מעריך שכרבע מהזוגות בישראל חווים חרדה לפני האירוסין או אחריהם, מספר על ניסיונו כמטפל ומציע להתמודד עם הקונפליקטים לפני הנישואים, ולא לחכות שהם ייפתרו מעצמם
על אחד המדפים בקליניקה של הפסיכולוג יצחק מנדלבאום מונח בקבוק מיוחד. בין פגישות הייעוץ הרבות שהוא מעניק לזוגות רווקים, מזדמנת לעיתים גם פגישה מכוננת. "הבקבוק הזה הוא לא הראשון", הוא מצביע לעבר המדף. "יש לי פה 'משקה', ואני שותה לחיים גם כשמתארסים וגם כשנפרדים. במהלך השנים פגשתי כל מיני זוגות שהסתבכו בקשר שלהם, והתקשו להגיע להחלטה לגבי הצעד הבא, ואני ניסיתי לעזור להם. יש אנשים שהחליטו להתארס כאן בחדר, וזו שמחה גדולה, אבל אני מאמין שגם כשנפרדים זו שמחה גדולה, משום שהמטרה היא לא לעשות דברים שאינם רלוונטיים לחיים שלנו".
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
חרדת הטבעת
אפשר לקרוא לו מומחה לזוגיות, אבל אם לדייק ניתן לומר שהמומחיות של מנדלבאום היא בנישואים שעוד לא נולדו. הוא מכנה את עצמו "מיילד זוגות". "זוגיות היא משהו חי, מתפתח", הוא אומר, "כמו שיש תינוקות שנולדים בקלות, כך גם יש זוגות שאין להם שום בעיה להיוולד. אבל כמו שיש תינוקות שיש להם לידה מסובכת יותר, כך גם זוגות. ואז צריך שהמיילדת תבוא ותסייע. היו פה כמה וכמה 'ניתוחים קיסריים' כאלה".
מנדלבאום מטפל בזוגות שמנהלים מערכת יחסים בפרק זמן שבין שתי פגישות לכמה שנים. "הרגשתי שאני יכול לחולל שינוי אצל אנשים שכבר נמצאים בקשר כלשהו, ואז נוצר ביניהם קונפליקט, או שהם לא מצליחים להחליט, והם נמשכים ונמשכים עם הקושי הזה. השיא היה זוג שיצא כבר תשע שנים, ועדיין התלבט. יש אנשים שנפרדים, לא מצליחים ואז חוזרים, וכך שוב ושוב. הם לא מצליחים להוציא את עצמם מבית האסורים. הכרתי זוג שהתנהל באופן הזה במשך חמש שנים, וזמן קצר אחרי שפגשתי אותם הם נפרדו. היא כבר התחתנה, הוא עדיין בתהליך".
מהי שיטת העבודה שלך?
"מאז שהתחלתי לעבוד עם זוגות שמתקשים, דרכי העבודה התפתחו לאט לאט. יצרתי אבחנות שלא מופיעות בספרות המקצועית. יש אנשים שהם 'לקויי החלטה' – יש להם בעיה מובנית שמקשה עליהם להחליט. יש לי גם מעין DSM (מדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, ינ"מ) שמברר האם אתה לקוי החלטה או לא. אבחנה נוספת שהמצאתי היא ה–Ring Anxiety: 'חרדת טבעת'. בשונה מהתפיסה הרווחת, החרדה הזו קיימת גם אצל גברים וגם אצל נשים.
"פגשתי פעם גבר ש'חרדת הטבעת' שלו הייתה נוראית, אבל אחרי שעבדנו הוא עשה צעד מטלטל מבחינתו והחליט להתחתן. זו הייתה 'לידה' קשה מאוד, אבל היום הוא ואשתו חיים נהדר. חשוב לי לומר שאני לא רואה קורלציה הכרחית בין לידה קשה של הזוגיות לבין חיי הנישואים אחר כך. לא מעט אנשים התחתנו בלידה קלה ואחר כך קשה להם מאוד, ויש אנשים שהתחתנו בלידה קשה מאוד אבל הם חיים מצוין. מבחינתי, ה'היריון' הוא אינדיקציה ברורה יותר מאשר ה'לידה'. כלומר, אם הקשר היה טוב, והייסורים החלו ברגע שבני הזוג הגיעו לשלב ההחלטה, בהחלט יכול להיות שהקשר יהיה מצוין".
מנדלבאום מבהיר שהסיבה לעיכוב לא תמיד קשורה לחרדה או לקושי להחליט, אלא לצורך של האדם בבן זוג מסוים. "פגשתי פעם בחורה שלא מצאה מישהו שמתאים לה", הוא אומר, "כולם אמרו לה שהיא לא נורמלית. כעבור זמן היא מצאה בן זוג, וכולם שמחו שסוף סוף זה קורה. היא לא הייתה בטוחה, ובאה אליי יחד עם בן הזוג. חשבתי לעצמי: 'וואו, יש פה הזדמנות, ממש אוצר'. אבל היא אמרה שזה לא מתאים לה, ונפרדה ממנו. אחרי שנתיים היא מצאה מישהו, ומיד היא אמרה: 'איתו אני יכולה להסתדר'. הם אפילו לא באו אליי, לא היה צריך שום עזרה. היא לא הייתה לקוית החלטה, אלא היה לה צורך פנימי מאוד מדויק, רזולוציה גבוהה. היא האמינה שבסוף היא תגיע לרזולוציה הזאת, וזה קרה".
ההגנות יורדות
יצחק מנדלבאום (55) למד אצל הרב שג"ר בישיבת הכותל, ואותו הוא רואה עד היום כרבו. מנדלבאום היה בין מקימי הישיבה הגבוהה מקור חיים (שפע), שממנה צמחה הישיבה התיכונית מקור חיים. לאחר שנת עבודה ברפתות הבקר בקיבוץ לביא, החל לשמש ר"מ בישיבה התיכונית שזה עתה קמה. במקביל החל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, וסיים תואר ראשון ושני. כיום הוא גר בגבעות שבגוש עציון, אב לשישה ילדים, חמישה מהם נשואים. אשתו, נועה, הקימה את פרויקט "סדנת שילוב" המסייע לילדי החינוך המיוחד הפועל במקום. הפרויקט שמזוהה עם מנדלבאום במיוחד הוא "בית המדרש להתחדשות" שייסד. בית המדרש מיועד לאנשי חינוך, ומחבר בין שתי הדיסציפלינות של מנדלבאום – פסיכולוגיה ולימוד תורה. הפרויקט הפך לתנועה של ממש, ונוסף על הפעילות השוטפת הוא מקיים פעם בשנה סדנה זוגית בת שלושה ימים למשתתפי בית המדרש ולבני זוגם.
שיטת הטיפול שלו בזוגות ש"נתקעים" היא קצרה: בין פגישה אחת לשש פגישות. חלק מן הפגישות מתקיימות עם אחד מבני הזוג; חלקן עם שני בני הזוג. "השאיפה היא להגיע לתובנה", הוא מסביר. "בסופו של דבר, האנשים עצמם הם שמחליטים אם להיוולד או לא. אני מכוון את הזוגות לפי מה שטוב להם. לא בכל יחידת זמן צריך לקבל החלטה; לפעמים נכון להמשיך את הקשר. אבל בסופו של דבר, ממש לא כדאי למשוך את הדברים יותר מדי".
אפשר להתחיל טיפול עוד לפני שיש זוגיות?
"אמנם אפשר לקבל סיוע גם מחוץ לקשר, אבל הרבה יותר אפקטיבי להגיע למצב של 'היריון', כלומר, להיות בתוך קשר. יש זוגות שהגיעו אליי כבר בפגישה השנייה שלהם. אני יכול לפגוש רווק שידבר איתי באופן תיאורטי על כמה קשה לו לפגוש בנות, אבל הקושי לא חי, כי הוא לא פגש אף אחת כבר חצי שנה, ועם זה קשה לי לעבוד. לפעמים אני אומר לאנשים בצחוק: 'לכו תמצאו מישהי ברחוב, תיצרו איתה קשר ותבואו ביחד. זה יותר אפקטיבי מאשר אם תבואו לבד'".
מה היתרון של עבודה עם זוגות לעומת סיוע לבודדים?
"העובדה שיש לחץ של זמן, כי אנשים לא רוצים למשוך את הקשר יותר מדי, יוצרת עבודה יותר אינטנסיבית, יותר עמוקה ויותר מהירה. יש מודל בפסיכולוגיה שנקרא 'התערבות במשבר'. אחת ההנחות היא שכשאדם נמצא במשבר, הוא יכול להגיע בשעה אחת למה שבטיפול רגיל הוא היה מגיע בשלושה חודשים. וזה בגלל שההגנות יורדות".
טלפון מחדר הייחוד
גם פעם היו התלבטויות, אבל המושג "רווקות מאוחרת" הוא מושג בן זמננו.
"זו לא תופעה שהומצאה היום, אבל נכון שסטטיסטית היא יותר שכיחה היום. גיל הנישואים בחברה החילונית עלה, ואני מניח שנתונים כאלה משפיעים גם על החברה הדתית, ואפילו על החברה החרדית. מדובר בתופעה תרבותית–חברתית. לאנשים יש קריירה ורצונות, אז הם דוחים את החתונה. אבל יש רכיב נוסף לתופעה הזו. אני פוגש הרבה אנשים שמחפשים בבן הזוג או בבת הזוג יותר ממה שהוריהם חיפשו. הסבים שלנו חיפשו ביטחון כלכלי, משפחה, יראת שמים, מישהו שיחנך את הילדים, מישהו שיטפל בהם – וזהו. היום הרבה אנשים מצפים לפרטנר, לחבר, לצמיחה משותפת כל החיים. גידול ילדים הוא לא הדבר המרכזי עבורם, אז ממילא הציפייה היא יותר גבוהה. לא מספיק שיהיו לו מידות טובות ואופי טוב ושלא נריב. אני רוצה שנהיה גם החברים הכי טובים. הדבר הזה מוסיף עוד מעמסה לתהליך של בחירת בן זוג".
מנדלבאום מעריך שבקרב 25 אחוזים מהאוכלוסייה מתעוררת חרדה לפני האירוסין או לאחריהם. "הם נבהלים וחושבים שעשו את טעות חייהם, ולא מבינים למה הם בכלל בסיפור הזה", הוא אומר ומדגיש שהדבר לא מוכרח להעיד על בעיה בחיי הנישואים. "סטטיסטית הם חיים מצוין אחר כך, אבל הם חווים חרדה".
למה זה קורה?
"באופן טבעי, כשעושים צעד דרמטי רמת החרדה עולה. יש אנשים שזה לא הסגנון שלהם והם יכולים לקבל החלטות בקלות, יש אנשים שהם לקויי החלטה, יש אנשים שסובלים מחרדות, יש אנשים שמפחדים לטעות בצורה אובססיבית, וממילא ברגע שהם קיבלו החלטה כל הצדדים השליליים עולים מול עיניהם, והם נבהלים.
יש אנשים שזה קרה להם גם אחרי החתונה?
"הרבה פחות, אבל פגשתי גם כאלה שלמעשה לא החליטו גם אחרי הנישואים. זה טבעי ביותר שלאנשים נשואים יהיו רגעים שבהם הם יאמרו לעצמם 'אוי, מה עשיתי'. זה לא סוף העולם. אנשים אומרים לי: 'אני לא יכול לדמיין שאהיה נשוי, ואראה אישה אחרת, ופתאום אני קצת אמשך אליה'. אם אתה לא יכול לראות את זה – אל תתחתן, כי טבעי מאוד שזה יקרה. הלוואי שזה לא יקרה, אבל אם זה יקרה זה לא אומר כלום על הנישואים שלכם. הם יכולים להיות מצוינים. התלבטות לא מעידה על טעות, כמו שוודאות לא מעידה על צדק. לפעמים אדם מאוהב כולו, אבל הוא טועה".
אנשים לא משתנים
מתי צריכה להידלק נורה אדומה?
"שמעתי על זוגות שאמרו להם שההתלבטות תיפסק אחרי החתונה. אסור לומר את זה, וזה לא נכון. זה מקח טעות. פגשתי זוג שהתגרש בגלל זה. לפני החתונה אמרו לגבר שלמרות שהיא לא יפה בעיניו, זה יעבור לו אחרי החתונה. והוא התחתן, וזה לא עבר אחרי החתונה. אחרי שנה הוא התגרש. אני נזהר לא להבטיח שום הבטחה. יכול להיות שתתרגל ויכול להיות שלא.
"חרדות הרבה פעמים עוברות, אבל אם יש קונפליקטים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב, כל עוד לא פתרתם אותם – אל תתחתנו. הם לא עוברים אחרי החתונה. יש בני זוג שמסתבכים בקונפליקטים במהלך הקשר, ואין להם אפילו תקופה אחת נורמלית שבה טוב להם. אם מישהו אומר להם שאחרי החתונה זה יעבור, אני אומר שאחרי החתונה זה יחריף".
מנדלבאום מסביר שייתכן שגם בתחילת הקשר יורגשו עליות וירידות, אך אדם צריך לשאול את עצמו האם היו לו חודש–חודשיים רצופים עם בן הזוג שבמהלכם האיזון בין העליות והירידות היה משביע רצון ומתאים מבחינתו לשארית חייו. "אם הוא אומר כן, זה בסדר", הוא אומר, "אבל אם מישהו אומר שלא היה לו דבר כזה, הוא צריך לקחת בחשבון שאחרי החתונה מתחככים הרבה יותר. כשיש קונפליקטים, צריך לפתור אותם לפני".
האם אנשים יכולים להשתנות?
"החוק הראשון של זוגיות אומר: 'אינני רשאי לדרוש מבן הזוג או מבת הזוג להשתנות'. הנחת העבודה היא שאנשים לא משתנים. אם אנחנו רוצים לכרות ברית יחד, זה מתוך הבנה ואמונה שנוכל להתמודד עם הדברים האלה. לא להניח שיהיה שינוי. קשה מאוד לשנות סגנון אישיות, הרבה יותר קל לשחרר הרגלים. החכמה היא לדעת להתנהל עם הפרטנר, לא לחכות שהוא ישתנה. אנשים לומדים לחיות אחד עם השני, להיות יצירתיים, להיות גמישים ולמצוא את הדרכים להתמודד יחד".
ביציאה מהקליניקה של מנדלבאום בירושלים, שמתי לב שעל השלט ליד הדלת כתוב "שלום". מאחר ש"שלום" הוא לא שם המשפחה שלו, שאלתי אותו מה פשר השלט. "קודם כול, הסיבה היא היסטורית", הוא צוחק. "כשבאתי לכאן, השלט כבר היה. אבל גם לאחר מעשה, שלום הוא היכולת לחבר בין כולם ולקחת אותם קדימה, וזה מה שאני מנסה לעשות עם עצמי, ועם אחרים. להביא שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו ובין אדם לעצמו".
פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, י"ב באב תשע"ז
