לפעמים בשורת המוות הקרב יכולה להפוך אדם מוסרי לחוטא וההצלחה יכולה להביא פושע לתשובה. ברוני סמים, עגלה ערופה, המורה מהאולפנא ושיקספיר עוסקים בחטא וכפרה
"אתה שטן!", אומרת בחיוך גיסתו של וולטר לוולטר המציע לה חתיכת עוגה נוספת. "זה נורא משמין!". הסיטואציה פסטורלית: שתי אחיות ושני גיסים יושבים בחצר בית מטופח בפרברים ושותים קפה. המשפט התמים שהניח התסריטאי בפיה של הגיסה מכיל קומה נוספת, אירונית. וולטר הוא שטן, וברגעים אלה ממש, בעודם לוגמים מן הקפה, נכנס גיסו של וולטר לשירותים ומגלה שם את האמת. הגיס, האנק, הוא סוכן הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים. ברגע אחד, בשל עלעול מקרי בספר שהושאר בשירותים, הוא מבין ומפענח את זהות ברון הסמים הגדול והמסתורי שאחריו הוא רודף כבר שנים.
"שוב יום אחד לפני מיתתך", אומרת המשנה במסכת אבות. "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן, וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה" (שבת קנא, א). זיכרון יום המוות הוא מוטיב כבד משקל בתרבות היהודית, ובחוויה האנושית בכללה. יש בו כדי להניע לפעולה, לעתים פעולה דרמטית. כשאדם ניצב מול מותו הקרב, האפשרי, קורים לו דברים. כשוולט ווייט שומע מהרופא שלו על מחלת סרטן הריאות שחלה בה, הבעיה העיקרית שמטרידה אותו היא הישרדותה הכלכלית של משפחתו אחרי מותו הצפוי. נואשוּת מצבו מובילה אותו להכרעות מפתיעות.
האם צופי הסדרה יבחרו נכון כשיעמדו בפני דילמה? מתוך "שובר שורות" באדיבות יס
בימים אלה משודרים בארץ פרקיה האחרונים של העונה החמישית של סדרת הטלוויזיה 'שובר שורות', Breaking bad (= מתדרדר). גיבור הסדרה, מר וולטר ווייט, הוא מורה לכימיה בתיכון. בנו הבכור חולה בשיתוק ילדים ונעזר בקביים, אשתו בהיריון והוא עצמו – סרטן התגלה בגופו. לא קל. כלומר, מילא שהחיים קשים, אבל מה ישאיר ווייט למשפחתו המתרחבת אם כל כספו ילך על הטיפול הכימותרפי? וולט הוא תוצר של תרבות אמריקנית בשני מובנים חשובים. האחד – העדר ביטוח בריאות מספק, והשני – הכסף ויכולת ההשתכרות כמדד לזהות גברית.
חרדותיו וכישלונו כמפרנס מקרינים גם על חדר המיטות שלו. וויט הוא לוזר בעיני עצמו, שבגלל סיבות שאינן בשליטתו לא הפך להיות המדען המבריק שתכנן להיות אלא מורה המתייצב מדי יום בפני כיתת תיכוניסטים פרועים וחסרי רסן המזלזלים בו ובזים לו כמעט כמו שהוא בז לעצמו. יוצר הסדרה מכין את התשתית למהפך איטי אבל יסודי שעומד להתרחש בחייו ובאישיותו של המורה החנון לכימיה. המהפך האישיותי והמוסרי הזה הינו לב הסדרה, והמראָה שהיא מניחה מול צופיה היא – האם גם אתם, הגונים וצדיקים בעיני עצמכם, כשתעמדו בפני הדילמה תבחרו נכון?
ג‘סי הוא תלמידו של וולטר, וההפך הגמור ממנו, “ילד רע“ במובן הקלאסי, תיכוניסט נבער, סוחר סמים סוג ד‘. כשוולטר מצטרף לגיסו השוטר בפשיטה על סוחרי סמים הוא מגלה שם את התלמיד לצד מצבורי כסף שהוחרמו. כצעד נואש ובהברקה של רגע חוברים להם הידע הכימי של המורה והבקיאות של התלמיד במסחר הסמים ברחובות לשותפות ארוכת טווח. השניים מקימים מעבדת סמים ומצליחים לייצר סם באיכות כזו ששוברת את השוק ומעוררת עליהם את זעמם של סוחרי הסמים המתחרים.
בחמש העונות של הסדרה, שעומדות להסתיים בקרוב, עוברים השניים שינוי איטי, הדרגתי אך דרמטי – וולטר הופך מבעל משפחה ומורה מוסרי והגון לברון סמים חזק שאינו בוחל בהרג מתחריו או אחרים העומדים בדרכו. ג‘סי הופך מבן עשרה חסר שיקול דעת ומושחת לאדם בוגר המודע למעשיו ולהשלכותיהם המוסריות. היפוך דו צדדי מושלם.
חלק ב‘ של העונה האחרונה, שהתחיל בימים אלה, מוצא את השניים אחרי שפרשו מהעסקים, כשברשותם הון עתק במזומן. וולטר מודע למעשיו ואינו מתחרט עליהם, אבל ג‘סי הוא איש שבור, המרגיש שהכסף שבידיו טמא והושג בחטא ומחפש דרך להיפטר ממנו ולכפר על מעשיו. גילויו המרעיש של הגיס בדבר זהותו של הארכי־פושע שהוא מחפש פותחת את החלק האחרון של הסדרה ומניחה על השולחן שאלות מסקרנות: איך ישפיע השינוי שעובר על ג‘סי על וולטר וכמה יאיים עליו. ובעיקר, מה יקרה כעת – כששני הגיסים ניצבים בגלוי זה מול זה – ליחסים האוהבים וההדוקים בין שתי המשפחות, שעד כה תמכו זו בזו בבריאות ובחולי? כמה רחוק ילך וולטר הפעם כדי להגן על מה שהשיג?
כמו בכל סרט גנגסטרים, גם כאן נתון הצופה בקונפליקט: מצד אחד הוא מלווה את הגיבור במאבקיו, נקשר אליו ולומד לחבבו. מצד שני, הוא מוכרח לסלוד ממנו עמוקות. סוף סוף, בשל התירוץ המפוקפק שעליו להגן על משפחתו שלו הבנאדם רצח אנשים רבים, ביניהם ילדים שעמדו בדרכו.
נימוק "המטרה מקדשת את האמצעים" אינו חדש, כמובן. באחד הדיאלוגים המפורסמים המתקיימים בין ז'אן ולז'אן לז'אוור ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו, טוען ולז'אן לחפותו המוסרית – בסך הכול גנב כיכר לחם כדי להציל אחיין חולה. החוק בגילומו של ז'אוור הוא חוק נוקשה וחסר חמלה ואין בו פרופורציה בין המעשה לבין העונש. לוולטר, בניגוד לז'אן ולז'אן, אין תירוצים. היכולת לשלוח את בנו לקולג' ולהשאיר את אשתו וילדיו בבית הנאה בפרברים אינה שקולה לנזק העצום שהוא חולל בעולם.
רוחצים בניקיון מכוניות
לפני שנים רבות נכנסה לכיתת האולפנא שבה למדתי מורתנו לתנ"ך הרבנית יוכבד יוגל הי"ו ובידיה גזיר עיתון ממוספי אחת השבתות האחרונות. בעיתון מספר פושע על התדרדרותו לפשע. הנה, אמרה מורתנו, סיפורו של בן סורר ומורה. זה מתחיל מדברים קטנים, ומגיע לדברים נוראים ואיומים. גם אצל וולטר המעבר לא קורה בבת אחת אלא אט אט. מה שבהתחלה גורם לוולטר ייסורים בלתי נסבלים ונקיפות מצפון הופך עניין שבשגרה, גבולות מוסריים וקווים אדומים נחצים. "עבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר". ממורה ומאב רחום – הופך וולטר לשטן, ובלשון יוצר הסדרה – מ"מר צ'יפס" ל"פני צלקת".
וישנו גם העניין החברתי. בפרשת עגלה ערופה – אם כבר הגענו לפרשיות השבוע – מעידים על עצמם זקני העיר דרך עריפת העגלה "שלא פטרנוהו בלא לוויה". יש אחריות סביבתית, קהילתית וציבורית לחלשי החברה, לנוודים, למאוימי הכלכלה והבית. ביטוח בריאות מקיף הוא סוג של "לוויה" – שעד לאחרונה החברה האמריקנית הקפיטליסטית מנעה מאזרחיה, וחלק מהאחריות לנפילתם מונח גם עליה.
"אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו", אומר ישעיהו הנביא. "רחצו, הזכו, הסירו רוע מעללכם". לוולטר ווייט (= לבן) ולאשתו יש דרך מעניינת להלבנת כספי הפשע – הם פתחו מכון לשטיפת מכוניות. ברקע האירוני מונחים גיבוריו של שיקספיר, מודעים פחות לעצמם, רוחצי ידיים אובססיביים: "לך, קח קצת מים ושטוף רבב עדות זו מידך", אומרת ליידי מקבת לבעלה, והוא משיב: "ידיים אלו מה הן?… כל מי האוקינוס של פוסידון כלום די בהם למחות דם זה כליל מעל ידי?"
צופי הסדרה, בני המאה ה־21, מפוכחים וחסרי אשליות. ברור להם שהחורבן והמוות אורבים בפתח. השאלה היחידה הנותרת בפרקיה האחרונים של הסדרה נוקבת חדרי הבטן הזו היא האם יהיו הללו סתמיים או טעוני תשובה וכפרה.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד אלול תשע"ג, 30.8.2013
