בניגוד לברכה שהביאה לשנאה בין האחים, ברכת יעקב לבני יוסף פותחת פרק חדש בתולדות המשפחה בישראל
ספר בראשית שונה בתוכנו ובסגנונו מיתר ארבעת חומשי התורה, המשקפים בעיקר את המחויבויות שלנו כלפי א־לוהים ואדם. כדי להכין את כל הדורות למסרים אלו, נמסר לנו הספר הראשון, שבו האדם מכיר את מעלות האנושות וחסרונותיה, וכך הוא מכין עצמו להתחייבות כלפי א־לוהים, מולדתו והחברה שבה הוא חי. לאור זאת, פרשת "ויחי" היא צומת חשוב. היא מסיימת את סיפור ההתפתחות האנושית מבריאת העולם, ההתנהגות של מייסדי האומה על מעלותיהם וחסרונותיהם, ותהליך ההכרה בבורא עולם המשתקף באמצעות פועלו של האדם.
ספר בראשית מתחיל בסיפור המרתק של בריאת העולם, שאותו מנסים המדענים להסביר עד היום. לאחר מכן מגיע השלב של בריאת האדם. פרשת בראשית מראה לנו את הפער בין שלמות יצירת היקום לבין הפגמים ההתנהגותיים של האדם, כפי שאומר הכתוב (ו, י): "וירא א־לוהים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". הפרשה הראשונה מסתיימת בטרגדיה – לאחר שהאנושות משחיתה את דרכיה, א־לוהים מביא את המבול על הארץ ונותן לאנושות "מועד ב" לתיקון דרכיה.
סיפור האבות, שמהוה את רוב ספר בראשית, בא להראות שיש בורא ומנהיג לעולם והאדם צריך לשפר מעשיו. האבות הם מובילי השינוי והם מייסדי האמונה המונותיאיסטית בתוך עולם אלילי. כתוצאה מאמונתם מבטיח להם בורא עולם שזרעם יהווה את העם הנבחר שיוביל את העולם כולו לאמונה בא־לוהים, להתנהגות מוסרית ולעזרה לזולת שנברא בצלם א־לוהים.
ללא קנאה. יעקב מברך את מנשה ואפרים, רמברנדט, 1656
הקטן יגדל
פרשת ויחי חותמת תהליך שבו כל הבנים הצעירים בספר בראשית הועדפו על ידי הוריהם על פני הבנים הבכורים. לפחות בחלק מהמקרים נראה שצורת ההעדפה נבעה מטעות חינוכית. הדבר בא להזהיר אותנו שלא נחזור על טעויות מעין אלו.
יעקב מעדיף את אפרים ומנשה על נכדיו האחרים וחלק מילדיו, ולא זו בלבד אלא שהוא מקדים בברכה את הנכד הצעיר אפרים על פני הנכד הבכור מנשה. האם לא למד יעקב מההיסטוריה של עצמו – והרי אחי יוסף כמעט הרגו אותו רק מפני שהועדף על פניהם? לא זו בלבד, אלא גם בחייו שלו הוא סבל לא מעט רק מפני שהועדף על פני אחיו. רבקה אמנם הבינה שיעקב הוא המנהיג העתידי ולכן רצתה שיזכה בברכות, אך הדרך שבה פעלה הייתה בעייתית. במקום לשכנע את בעלה היא פעלה מאחורי גבו. התוצאה הייתה הרסנית – רק בנס עשו לא פגע ביעקב.
שיאו של סיפור זה הוא במפגש המחודש בין יעקב ועשו. יעקב, החושש מנקמה ומפגיעה במשפחתו הענפה, אומר לאחיו (לג, יא): "קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני א־לוהים וכי יש לי כל". יש כאן רמז להתנצלות וחרטה של יעקב. הוא משתמש בלשון ברכה כדי לרמוז כי הוא מוכן להחזיר את הברכה שלקח בערמה. עשו מקבל את התנצלותו והאחים מתפייסים.
אם כן, שבה שאלתנו – כיצד יעקב עומד לחזור שנית על הטעות הנוראה בהעדפת הבנים?
נתבונן בפסוקים (מח ,י): "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו וישק להם ויחבק להם". סצנה זו מזכירה את יצחק שכבדו עיניו מראות, מה שהוביל להחלפת הברכות. מן הסתם סצנה זו עברה במוחו של יעקב באותה עת.
"ויקח יוסף את שניהם, את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו" (שם, יג). ניתן לראות כיצד יוסף דואג שלילדיו לא יקרה מה שקרה לו. הוא מעמיד את הבכור לימין אביו ואת הצעיר לשמאל אביו כדי שייפסק הנוהג של העדפת הבן הצעיר. והנה, לחרדתו של יוסף, האירוע חוזר על עצמו (שם, יד): "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה, שכל ידיו כי מנשה הבכור". יוסף מנסה לתקן ולהחליף את ידי אביו כך שהבכור יקבל את הברכה (שם, יח): "ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי זה הבכור שים ימינך על ראשו". כאן הדרמה מגיעה לשיאה. יעקב מסרב ונימוקו הוא המסר העיקרי של ספר בראשית: "וימאן אביו ויאמר ידעתי בני גם ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגויים".
שינוי משפחתי
ספר בראשית שזור בסיפורי העדפה של הצעיר. בתחילה, מנחתו של הבל מועדפת על פני זו של קין. לאחר מכן באה העדפת יצחק על פני ישמעאל. בדור הבנים הבא יעקב מועדף בברכות על פני עשו, ואחר כך יוסף מועדף על ידי יעקב על פני כל האחים. בפרשתנו, כאמור, אפרים מועדף על פני מנשה. לכאורה מדובר בחינוך לקוי, אך אם ננתח הדברים לעומק נבין את המסר המסתתר מאחורי העדפות אלו. תכונותיו הראויות של מנהיג קבוצה או עם אינן עוברות בירושה. בוודאי הסדר הכרונולוגי של הלידה איננו יכול לקבוע דבר לגבי המנהיג הראוי.
רעיון זה מובא בספר שמואל. כאשר שמואל נדרש לבחור מבני ישי את מי שימלוך על ישראל הוא בוחר בתחילה באיש הלא נכון. כאן אנו נחשפים למסר של א־לוהים לדורות לגבי בחירת מנהיג ראוי (שמואל א, יז): "ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו… האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב". לאור זאת, התפתחות המנהיגות בספר בראשית מקבלת אור חדש. א־לוהים בחר במנחתו של הבל בגלל שמעשיו היו ראויים. הבל נתן מנחה "מבכורות צאנו" ולא חס על ממונו, בניגוד לאחיו קין שהביא מנחה רק מפרי הארץ ועל פי הפרשנים מן הזיבורית.
יצחק נבחר על ידי א־לוהים כממשיכו של אברהם בגלל תכונותיו ומעשיו. בספר שמות משה נבחר על ידי א־לוהים כמנהיג העם ולא אהרן אחיו הבכור בגלל תכונותיו המיוחדות. למרות בחירה זו, אנו רואים את ההרמוניה ששררה בין האחים. כשמשה אינו רוצה את התפקיד שא־לוהים ייעד לו ומצביע על אחיו כמועמד הראוי, אומר לו א־לוהים (ד, יד): "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". המהפך של היעדר הקנאה בין האחים משה ואהרון ותמיכת אחד בשני לאורך כל חייהם הוא הלקח שתחילתו בפרשתנו.
בפרשת ויחי יוסף מביא את אפרים ומנשה ביחד לברכת העתיד. בניגוד לברכת יעקב על ידי יצחק שנעשתה בסודיות, בלא ידיעת האח השני, כאן הדבר נעשה בגלוי. ואכן, אפרים ומנשה מקבלים את ברכת יעקב ללא ששוררת קנאה ביניהם. לא בכדי הברכה שעוברת בעם ישראל לכל הדורות כוללת את שניהם: "בך יברך ישראל לאמור ישימך א־לוהים כאפרים וכמנשה". ברכה זו לא רק מדגישה את האחדות והאחווה שצריכות לשרור בין אחים, אלא שהיא מאחדת את התכונות של בני הבנים כאחד.
גם בהמשך, יעקב מברך את כל בניו בכינוס משפחתי הגלוי לעיני כול. הוא בוחר שם ביהודה למנהיגות העתידית, והבנים מקבלים זאת. מכאן, שהמסר העולה מהפרשה הוא סימן לאחווה עתידית בכל המשפחה.
פרופ' משה קוה הוא חוקר במכון רזניק לטכנולוגיה מתקדמת, המחלקה לפיסיקה, אוניברסיטת בר־אילן
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' טבת תשע"ד, 13.12.2013
