הצעה מזיקה |מאיר נהוראי

הצעת שר החינוך לחינוך המשלב ילדים דתיים וחילונים תביא לקריסת הממ"ד. אי אפשר לחנך למחויבות מוחלטת להלכה במקום שמאפשר גישות שונות לגביה

כאשר בני הבכור היה בקורס קצינים הוא פגש צוער מהקורס שפניו היו מוכרות לו. תוך כדי החלפת מבטים הם נזכרו שלמדו יחדיו בבית ספר היסודי האזורי שבשפיר. חברו הצוער שבא ממשפחה מסורתית באחד ממושבי הסביבה התוודה בפניו שהוא חש הכרת הטוב כלפי בית הספר, שכן יש לו זכויות רבות בעובדת היותו דתי.

סיפור זה משקף בעיניי יותר מכול את המתרחש בבתי הספר הממלכתיים דתיים, שאליהם מגיעים ילדים הבאים ממשפחות שונות ומגוונות, רובן דתיות ברמות שונות וחלקן מסורתיות או חילוניות, המבקשות להעניק חינוך מסורתי במסגרת הממ“ד. כל משפחה מהזרם החילוני או המסורתי השולחת את ילדיה לבית ספר ממ“ד מודעת לכך שילדיה עלולים לשנות את אורח חייהם מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי.

 רוב הציבור הדתי דורש חינוך דתי ולא סופרמרקט המוכר מגוון של דעות, ומטיל את עיקר האחריות על התלמיד והוריו. חלק גדול ממנו מבקש תלמודי תורה ובתי ספר נפרדים בין בנים לבנות ובשל כך הממ“ד במתכונתו המסורתית הולך ומתמעט. קיימת סכנה ממשית להמשך קיומו של הממ“ד ואנו עלולים לשלם מחיר כבד על היעלמותו.

בעודי עוסק בבעיית הממ“ד ובדרכים להשבת מקומו המתבקש, הופתעתי לגלות שידידי, שר החינוך הרב שי פירון, זורק הצעה חדשה לחלל העולם. בעמוד הפתיחה של גיליון “מוצש“ לפני שבועיים צוטט מפיו בזו הלשון: “ההפרדה בין דתיים וחילונים במערכת החינוך היא כשל חמור בחברה הישראלית“. לא האמנתי למראה עיניי. סירבתי להאמין להצהרה של שר שרק תמול שלשום עמד בראש מוסדות חינוך דתיים, ובתוך ירחים ספורים מכריז הכרזות אחרות. זאת ועוד, בין שלל הרעיונות שהרב שי מציף אותנו בהם בחודשים האחרונים, הוא מגדיר מטרה חדשה בהיותו שר חינוך: “צריך להפיץ את בשורת החינוך המשלב, ותפקידי כשר חינוך הוא להפוך אותו מנישה אזוטרית וצדדית לזרם מרכזי במערכת החינוך“.

יש להטמיע בתלמידים כיוון חינוכי מגובש. סניף בני עקיבא המעורב ביישוב אדם צילום: פלאש 90, למצולמים אין קשר לכתבה

מחויבות להלכה

ראשית, אלמד זכות על הרב שי. אהבה מקלקלת השורה. בהמשך להצהרתו שיש לייסד פוליטיקה חדשה ולהקים מפלגות מעורבות שבתוכן דתיים וחילונים כאחד, כדוגמת מפלגתו "יש עתיד", הנה כעת הוא מבקש לגלגל הלאה את הרעיון ולהביאו עד לשערי בתי הספר.

אמור מעתה: לא רק מפלגות מעורבות אלא אף בתי ספר מעורבים. אולם ההיקש שבין מפלגה לחינוך אינו במקומו. מה שמאפיין חינוך משלב הוא היכולת להכיל עמדות שונות. מסלול זה מאתגר ומציף שאלה חינוכית קשה. האם כשכל הזהויות נתפסות כלגיטימיות ניתן לחנך לזהות ספציפית? האם ניתן לחנך למחויבות מוחלטת להלכה במקום שמאפשר גישות שונות לגביה? אני רואה בעייתיות רבה בבית ספר משלב שבו בעת ובעונה אחת מלמדים שיש לשמור על ההלכה, וגם שיש לכבד את ההלכה ולאו דווקא להקפיד עליה.

אם חפצים אנו בשילוב אמיתי בין דתיים וחילונים, הרי שיש להטמיע בתלמידים כיוון חינוכי מגובש, ורק לאחר שיגיעו לבשלות יֵדעו שהאתגר הגדול בחברה הישראלית הוא להימנע מבניית חומות הפרדה בין הפלגים השונים וליצור חיים משותפים. הרב שי גדל בבת ים ואני גדלתי בתל אביב. הוא למד בישיבת "אדרת" בבת ים ואני למדתי בישיבה בתל אביב. מן הסתם גם לי וגם לו היו חברים חילונים מהשכונה שעמם שיחקנו, אבל בתי הספר היו שונים, ובהם קיבלנו חינוך דתי ויראת שמים. החיים המשותפים חייבים להתבסס דווקא מתוך גיבוש זהות.

הקמפיין לחינוך משלב שמנהל שר החינוך יוצר נזק עצום. מחד גיסא תקום מערכת של חינוך משלב בעידודו של הרב פירון, ומאידך גיסא יקומו בתי ספר נפרדים וביניהם תלמודי תורה. שתי עמדות מנוגדות וסותרות יגרמו לקריסתו של הממ"ד שהיה לו תפקיד משמעותי בחברה המסורתית והדתית. שר החינוך מוזמן לחזק את הממ"ד ולהזרים אליו תקציבים, דווקא משום שישנם הורים ששולחים את בניהם לממ"ד על מנת שילדיהם ילמדו בחברה שכוללת גוונים שונים של מחויבות לשמירת מצוות.

אכן יש מה לשפר, וניתן ליצור אפשרות של חוגים תורניים וריבוי שיעורי תורה. כך, מי שמחפש חינוך תורני יוכל לקבלו במסגרת חוגים תורניים, ובמהלך היום הרגיל יוכלו לשבת יחדיו ילדים ממשפחות דתיות עם ילדים מסורתיים ואף חילונים. היתרון במסלול זה הוא שכל מי שמעוניין להיות בבית ספר ממ"ד מקבל על עצמו את האמנה הבית ספרית, שמחייבת לחנך ברוח ההלכה והמצוות.

לחזק את הקיים

הקמת בתי ספר ממ"ד שיש להם נגישות לכלל הציבור המעוניין בחינוך דתי דומה לרוח התקנות הקדומות המוכרות לנו מהברייתא שבמסכת בבא בתרא (כא, א). נצטט תחילה את הברייתא שמתארת את ההתפתחות בשדה החינוך:

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה. מאי דרוש [=מה דרשו]? "ולִמדתם אתם" – וּלמדתם אתֶם. 
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה" [תקנה ראשונה]. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז [תקנה שנייה], ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע [תקנה שלישית].

לפי הברייתא, הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך כמערכת חינוך ציבורית החלו כבר בתקופת בית שני. בתקופה זו תוקנו תקנות המרחיבות את חובת החינוך ומטילות אותה גם על הציבור. ראש וראשון הוא שמעון בן שטח, שהתקין בתי ספר לילדים, ולאחריו יהושע בן גמלא שתיקן מערכת חינוכית ארצית. תחילה נוסד בית ספר בירושלים שהיה מיועד לנערים ולא לילדים קטנים, ולאחריו קמו בתי ספר מסוגו בכל הערים הגדולות. רק לבסוף תיקן יהושע בן גמלא שיש להקים בתי ספר בכל ערי הארץ, קטנות כגדולות, ויש להוריד את גיל הכניסה לבית הספר מגיל הנערות לגיל הקטנות.

יהושע בן גמלא לימד אותנו שחינוך ילדים אינו עניין פרטי אלא עניין ציבורי. התלמוד מסגנן בחריפות תביעה זו:

אמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה מלמדי תינוקות של בית רבן – מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה.

כיום, כשישנן משפחות רבות המבקשות חינוך דתי למרות שאינן דתיות, יש לשמור ולפתח את הממ"ד שיסודותיו מבית מדרשו של יהושע בן גמלא. תפקידו של הממ"ד הוא להעצים את החינוך הדתי בקרב הציבור המגוון הכולל דתיים ומסורתיים. בימינו האתגר מורכב וקיים חשש בקרב המשפחות הדתיות מהליכה למהלך כזה, ודווקא בשל כך שומה עלינו לחזק את התוכנית הלימודית בממ"ד, להעשיר אותה בלימודים תורניים ולא לחלום על פתרונות אחרים.

טשטוש המחויבות

הציפייה שלי מהשר פירון היא לחזור למקום שממנו בא ולבור שממנו שתינו. בטרם התמנה לשר חינוך היה הרב שי מעורב במוסדות דתיים, ולכן לא יעלה על הדעת מעתה לשפוך את התינוק עם המים. מוכרחים אנחנו לאמץ את גישת יהושע בן גמלא ולראות בממ"ד חינוך לציבור הרחב, אך עם כיוון מוגדר של חיזוק התורה והמצוות. "כי מציון תצא תורה".

כך לימים ייפגשו שני בחורים בקורס קצינים ויזכירו אחד לשני את החינוך המשותף שקיבלו בבית הספר הממ“ד, ואת הזכויות הרבות שיש לזקוף לזכותו בשל החינוך הדתי לכל דורש.

ולסיום, פנייה אישית לרב שי. כל מי שמכיר את סיפור החיים שלך, והדברים פורסמו לאחר בחירתך, יודע שמצד אחד הדאגה שלך לכלל העם מובנת. אבל אתה צמחת משי פירון למדריך בבני עקיבא, לחניך בישיבת אדרת, לרב ולמנהל, במסגרות המקובלות כמו הממ“ד. מסגרות אלו אינן בודקות בציציות התלמיד ומשפחתו אלא מקבלות כל דורש השם לחיקן.

אז מדוע, ריבונו של עולם, להקים מערכת חדשה של חינוך משלב, שמטשטש את המחויבות הדתית ומכניס תחת קורה אחת תלמידים דתיים וחילונים לסופרמרקט חינוכי. האם להורים שעובדים שעות רבות מחוץ לבית ומגיעים תשושים בסוף היום יש הפנאי הנפשי לבנות ולעצב את הזהות הדתית של ילדיהם המבולבלים? אכן יהושע בן גמלא היה עונה: חזק את המסגרת הדתית וקבל בסבר פנים יפות כל מבקש השם. מוטלת עלינו החובה לבנות משכן כזה שארון ה‘ במרכזו וכל הרוצה יבוא וייכנס. /

הרב מאיר נהוראי הוא רב המושב משואות יצחק, ר"מ בבית המדרש במגדל עז ויו"ר רבני בית הלל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' אדר א תשע"ד, 7.2.2014