שירים: אוריה פיציון, אוריה קדרי

אוריה פיציון

*

אוֹתוֹ הַגַּן כְּבָר אֵינוֹ
הַשָּׁמַיִם אָז הָיוּ צַמְּרוֹת הָעֵצִים
הַמָּבוֹךְ הַפָּשׁוּט נָעוּץ גְּזָעִים חֲצוּיִים וּבְהִירִים
הַגָּדֵר הַדַּקָּה שֶׁעָלֶיהָ הָלַכְנוּ
עָקֵב לְצַד אֲגוּדָל
יָדַיִם לַצְּדָדִים

 נַדְנֵדַת הַצְּמִיג בָּהּ שָׁקַעְנוּ בְּטוּחוֹת
אוֹחֲזִים בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת הַבַּרְזֶל הַקָּרוֹת
שׁוֹלְחִים זֶה אֶת זֶה בְּתוֹרוֹת אֶל הָאֲוִיר
וְהֶעָלִים שֶׁפֻּזְּרוּ לִכְבוֹד בּוֹאֵנוּ
עַל הָאֲדָמָה

 גַּם אַתָּה כְּבָר אֵינְךָ. שְׂעָרְךָ הַשָּׁחֹר
כִּמְחִלּוֹת הָאַרְנָבִים בַּיַּעַר
גּוּפְךָ הַקָּטָן בַּמְּעִיל הַיָּרֹק הַתָּפוּחַ
הַכְּפָפוֹת הַמְּחֻבָּרוֹת בְּחוּט לְאֹרֶךְ הַשַּׁרְווּל
שֶׁאִם יֹאבְדוּ יֹאבְדוּ יַחַד

 אַתָּה כְּבָר אֵינְךָ. וְהַיַּעַר
גַּם אֲנִי אֵינִי עוֹד
וְהַשָּׁמַיִם הָהֵם חֲדוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ זָרָה וְחַמָּה וְרוֹמֶזֶת
חֲשׂוּפִים הַיּוֹם אֵינְסוֹפִיִּים הַיּוֹם
כְּמוֹ הָרַעַד בְּבִרְכַּי אָז עַל הַגָּדֵר
דַּקָּה וּמִתְמַשֶּׁכֶת אֶל הַזְּמַן
אָנוּ אֵינֵנוּ עוֹד
רַק חֶבֶל טַבּוּר מִשֶּׁלָּנוּ
עוֹד קוֹשֵׁר אוֹתָנוּ כְּאוֹתָן כְּפָפוֹת
אוֹבְדִים יַחַד
בַּחֲדָרִים

——————————-

אוריה קדרי

*

 גּוּפִי שָׁקוּף וּמֻקְפָּד
מְכַתֵּר אֶת סַפְסַל הָאֶבֶן
מוּל בֵּיתֵךְ
שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת
אוֹרֵב
יוֹדֵעַ
כְּשֶׁיִּפָּרֵד הַגּוּף מִסַּפְסַל הָאֶבֶן
יַחְמֹק הַכֹּל
לְקֻפְסְאוֹת קַרְטוֹן
מוּעָדוֹת לַהֲצָפָה
מִתַּחַת גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת.
שָׁם
עוֹלִים וְיוֹרְדִים הַמַּיִם
שָׁם
מַגָּבוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת סוֹפְגוֹת אֶת רְסִיסַי
מַלְבִּינוֹת אֶת פָּנַי.
אֲנִי אַף פַּעַם לא בּוֹדֶקֶת
מַה נִּמְחָה בַּמַּיִם הַמָּרִים
מַה יִּסָּקֵל בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר
וּמַה נּוֹתַר שָׁתוּק
אֶל מוּל סַפְסַל הָאֶבֶן
סְתוּר שֵׂעָר
זָקוּק לְהַשְׁגָּחָה.

מתוך ספר הביכורים "לפני שתפגוש אותי המילה" העתיד לראות אור בימים אלה בהוצאת "כרמל" 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב אדר א' תשע"ד, 21.2.2014