במקום קדוש יש צורך בהבדלה בין המינים. לשם התעלות רוחנית על הגברים להיפרד לזמן התפילה, אפילו מנשותיהן הכשרות. לא מדובר בגירוי חלילה, אלא בשאיפה לקדושה.
מקצוע גדול בתורה הוא ההבדלה. כשמדובר בין שני קטבים מנוגדים זה לזה ההבדלה ברורה ופשוטה, אך כשאין קיטוב בין הדברים והם תומכים ומסייעים זה את זה יש צורך בחכמה גדולה כדי להבדיל ביניהם. משום כך תיקנו חז"ל את ההבדלה בברכת 'חונן הדעת', כי "אם אין דעה הבדלה מנין?".
ההבדלה בין הטמא לטהור היא חדה, היות שמדובר בשני הפכים. לעומת זאת, ההבדלה בין הקודש לבין החול קשה יותר. החול אינו מנוגד לקודש, אלא פער של מדרגות מצוי ביניהם. אמנם הקודש המוחלט – הקדוש ברוך הוא – הוא הוויה נבדלת באופן מהותי מכל הוויה אחרת, כי הוא ישות מופשטת על־טבעית ואין דומה לו, בעוד שאנו, בני האדם, קרוצי חומר ויחסיים. לכן הקדושה המתייחסת לעולם האנושי שלנו שונה. היא אינה מוחלטת. היא רק שואפת אל־על, לנשגב ולמוחלט.
האדם נברא בצלם א־לוהים. יש בו יכולות רוחניות שבאמצעותן הוא יכול להתעלות ולהידמות למקור. גם הוא יכול להגיע להפשטה מסוימת, אם כי לעולם לא יוכל להיות זהה למקור.
כלי ותוכן
החול משרת את הקודש. החול הוא כלי, הקודש הוא התוכן. שניהם זקוקים זה לזה. ללא כלי אין מקום להכיל את התוכן, וללא תוכן הכלי הוא ריק, ללא משמעות וללא מטרה ערכית. אך התוכן לא הופך את הכלי לקודש. אומנם מצינו כלי שרת, שהכלים עצמם מתקדשים, אולם הם מצויים רק במקדש, שהוא הממלא אותם תוכן. ביתר הכלים תישאר תמיד ההבדלה בין החול לבין הקודש.
ההלכה קובעת שתשמישי קדושה טעונים גניזה ותשמישי מצווה לא. תשמישי המצווה הם כלים חשובים מאוד ובכל זאת הם אינם קדושים. קל וחומר לכלי חול. ספר תורה הוא קדוש, אך הכלים שבהם השתמשו לכתיבת הספר הם חולין. הם שימשו לדבר קדוש אך אינם קדושים בעצמם.
המדע יכול וצריך לסייע לקודש. ניתן אף להעלותו לרמה של חולין על טהרת הקודש. אולם תמיד הוא יישאר חול והקודש קודש. לדוגמה, ספרי מתמטיקה יכולים לשרת את הקודש. לא ניתן ללמוד את הלכות קידוש החודש ללא מתמטיקה ואסטרונומיה (ראו למשל את לוחות הלוגריתמים ב'חזון איש', סוף סדר מועד). כמו כן, מי שלומד מדעים על מנת להכיר מה גדלו מעשי ה', וכן מי שלומד על מנת לפרנס את בני ביתו ולגדלם לתורה, עבורו המדע הוא חולין על טהרת הקודש. עם זאת, גם הוא אינו רשאי להניח ספר מתמטיקה על ספר תורה. יש להבדיל בין החול לבין הקודש.
ברוך ה' התרבו בדורנו מדענים שיראתם קודמת לחכמתם והם מאמינים בעיקרי האמונה ללא דופי. הם רואים במדע אמצעי חשוב למטרות ערכיות. עם זאת, המדע יישאר בגדר לימודי חול כי תוכנו, מושגיו, הנחותיו, הדיסציפלינה שלו, גם אם אינם כופרים בערכי היהדות, הם חילוניים במהותם. המדע מעצם מהותו והגדרותיו הוא א־ערכי. לעומתו התורה היא ערך מקודש ומחייב ותמיד תישאר בגדר לימודי קודש. בית כנסת מיועד אך ורק ללימודי קודש. הכנסת לימודי חול לבית הכנסת, גם אם הם חשובים ונחוצים, היא חילול הקודש. היא מותרת רק כאשר האדם משתמש בחול כאמצעי ישיר ללימודי קודש.
הרמב"ם המחייב לימוד מדעים מסוימים כגון פיזיקה ופילוסופיה לצורך העמקת האמונה אוסר ללמוד חכמות אלו בשבת קודש. אין לטשטש תחומין. כל ההופך חול לקודש סופו להפוך את הקודש לחול.
לא בתערובת ולא בחיקוי. יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. מאוריצי גוטליב 1878
מעלה יתרה
וכשם שיש להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור כך יש להבדיל בין קדושה לטהרה.
נצא מנקודת הנחה שמערכת היחסים בין גברים לנשים במקומות מסוימים היא טהורה. הלבוש וההתנהגות צנועים. האווירה רצינית, ערכית, מכבדת ומכובדת. טהרה אמנם יש, אך קדושה אין כאן. צריך להבדיל בין טהרה לקדושה. טהרה היא נגטיבית, בחינת סור מרע. היא האנטיתזה לטומאה. קדושה היא דרגה נעלה יותר, היא פוזיטיבית. שם אדם נמצא בספירה אחרת, שכולה קודש.
בית כנסת הוא לא רק מקום טהור, הוא מקום קדוש. הוא מקדש מעט. גם בבית המקדש עזרת הנשים אינה חלק מהמקדש, אלא חלק מהר הבית, שהוא חולין יחסית למקדש עצמו. הכניסה אליה מותרת רק לטהורים, ונשים בכלל. שם הייתה התערובת מותרת כל ימות השנה, כי לא מדובר במקדש עצמו. וגם שם, לכבוד שמחת בית השואבה עשו תיקון גדול והפרידו בין הגברים לנשים. מקום שבו שואבים רוח הקודש צריך להיות בדרגה עילאית יותר.
לא כן במקדש עצמו. שם אמרו 'אישה בעזרה מנין?!', ולא בגלל שאישה מחללת את הקודש חלילה. כל העדה כולם קדושים, וגם נשים בכלל. התערובת, גם כשהיא טהורה אינה יכולה להיות קדושה. אמנם ללא טהרה לא תיתכן קדושה, אולם הקדושה היא מעלה יתרה.
במקום קדוש אדם צריך להתייחד עם קונו, ללא כל פנייה זרה. במקום קדוש אין מקום לתערובת של נשים וגברים. אלו לחוד ואלו לחוד. וזאת לא בגלל שהימצאותו של המין הנשי גורמת לטומאה, או להרהור פסול. לאו דווקא. במקום קדוש נדרשת רמה אחרת, נעלה יותר, המנוקה מכל שמץ של מחשבות המטות את האדם מהשאיפה לנעלה, לנשגב, למוחלט. הקדושה היא התייחדות האדם בתפילה ובתורה עם נושא אחד בלבד ללא כל הרהור שיש בו צל צלה של הסחת דעת, אפילו לא של אשתו.
ואל יביאו לי ראיה ממצבם הירוד של חלק מבתי הכנסת. לצערנו, לבושתנו ולחרפתנו יש בתי כנסת שהחול חודר בהם אל הקודש. שיחות חולין, עלוני חולין, מלמול תפילה ללא כוונה ראויה וכדומה אינם הנורמה הראויה לקדושת בית כנסת. ההלכה לא מכירה בתופעות חמורות אלו. היא דורשת יחס אחר לבית הכנסת, יחס של כבוד ושל קדושה. קדושת בית הכנסת מותנית בהפרדה בין המינים. בלעדיה אין בית הכנסת מקום קדוש.
אל תראינה הנשים את עצמן פגועות. הן טהורות, הן קדושות, הן יכולות להגיע לדרגות עליונות לא פחות מגברים, ואף יותר. הן יכולות להיות נביאות. התערובת היא הבעיה. איש לא מאשים אותן בירידה רוחנית של הגברים (אם הן שומרות על כבודן בלבושן הראוי). אשמים הגברים שלשם התעלות רוחנית עליהם להיפרד לזמן התפילה אפילו מנשותיהם הכשרות. לא מדובר בגירוי חלילה, אלא בשאיפה לקדושה.
הטענה שבימינו נשים וגברים פועלים במשותף בכל תחומי החיים הכלכליים, המדעיים והמדיניים ולכן אין מקום עוד להפרדה בבית הכנסת מטשטשת את התחומין. היא לא מבדילה בין טהרה לקדושה.
בדרך אגב נהרהר: האמנם כל פעילות משותפת אכן תמיד טהורה לחלוטין? האמנם לא יוצאת אף תקלה מפעילות משותפת? לצורך דיוננו נתעלם מכך ונצא מנקודת הנחה שגם אם יש תקלות הן תופעות שוליות ונדירות. אכן, אם נשמרת אווירה ראויה פעילות במקום מעורב אינה פסולה. אך מקום קדוש מחייב רמה ערכית גבוהה יותר, שלא תהיה שום הוה אמינא לתקלה כל שהיא. אדרבה, מקום קדוש צריך לשמש מנוף להתעלות רוחנית. התערובת אינה מאפשרת זאת באותה מידה כפי שההפרדה מאפשרת.
בדרך שלהן
הבדלה אינה נתק. הבדלה אינה התנשאות של צד אחד על חברו. הבדלה אינה אפרטהייד. אדרבה, היא באה לעודד הפריה בין דברים שונים. אלא שלצורך ההפריה יש לבודד תחילה כל חלק לעצמו. דווקא ההפרדה יכולה לעודד נשים מודרניות, המעוניינות לעבוד את ה' באמת, ליצירתיות מקורית בתחום התפילה ובאירועים שונים בבית הכנסת. תנאי החיים עד העת האחרונה, שבהם נשים היו רתוקות לביתן רוב הזמן, גרמו לכך שהן היו מנותקות מחיי הקהילה. הגיעה העת שגם נשים תעבודנה את ה' בדרכן שלהן. לא בתערובת ולא בחיקוי תוכלנה נשים מודרניות להתקדם ברמתן הרוחנית, אלא ביצירתיות מקורית לאירועים שונים כגון בת מצווה, שמחת תורה וכדומה.
עם זאת, מניין נשים לא ייחשב כתפילה בציבור. כי רק מניין אנשים, המחויבים לתפלה בציבור, יוצר מכנה משותף ההופך את היחידים לציבור על המשמעויות שלו. צירוף מקרי של עשר נשים שאינן מחויבות בתפילה בציבור לא יכול להפוך אותן למסגרת ציבורית.
גם בתחום המדעי, שבו פתחנו, דווקא ההבדלה יכולה להעלות את החול לדרגות נעלות יותר. התפיסה השטחית המטשטשת את ההבדלה בין הקודש לבין החול לא תורמת לשאיפה לקדש יותר ויותר את החול. היא יוצרת אשליה מדומה שהחול הוא כבר קדוש ואין מקום לקדשו יותר. המודעות להבדלה מעודדת צמיחה רוחנית ומביאה לכך שהחול יתקרב יותר לקודש, והקודש עצמו יתעלה לדרגת קודש קודשים.
וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
הרב יעקב אריאל הוא רבה הראשי של רמת גן.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013
