תל אביב של שנות החמישים קיבצה לתוכה ארבעה פורצי דרך בתחום הרפואה האלטרנטיבית. מתרגול תנועה וכיווץ ועד מכלי אנרגיה וניקוי הגוף
הישראלים שביקשו לרפא את העולם
פלדנקרייז / פאולה / נצח / הופה
משה כהן־גיל
כתר, 2013, 216 עמ'
לא לעתים קרובות אני יכולה להמליץ על ספר שאינו מוגבל לחובבי עיון מושבעים, או לאנשי ספרות, או למי שמתעניינים בפלח דק של תחום מן התחומים. אני שמחה לכתוב הפעם על אודות ספר שמתאים לקוראים רבים. אכן, הכותרת המשונה והבלתי מדויקת עלולה להטעות במקצת וליצור רושם בלתי נכון; לפנינו ספר חשוב שמאחורי קריאותו וקלילותו נחבאת הרצינות העמוקה של מי שכתב דוקטורט על תולדות הרפואה הטבעית בישראל.
ארבעת גיבורי הספר יצרו או פיתחו שיטות ריפוי בתחום הרפואה ה"אחרת". על משה פלדנקרייז שמעו כולם לאחר פרסום תמונתו של בן־גוריון העומד על ראשו בחוף הים. שיטתו של פלדנקרייז ידועה כיום באירופה ובארצות הברית, ובישראל בלבד יש שלוש מאות מטפלים ומאמנים, חלקם הגדול באמצעות קופות החולים. אישית אני יודעת על אנשים שהפיקו תועלת גדולה מתרגיליו, כולל ילדים. שיטתו הונצחה בספרים ובקלטות.
בשונה ממשה פלדנקרייז העליז, המוחצן ובעל הכריזמה הבולטת, הייתה פאולה גרבורג אישה קשה, מופנמת וגרועה ביחסי ציבור; אך למזלה קיבלה עידוד מאמנים נחשבים שפרסמוה ברבים, ביניהם נעמי שמר. היו גם רופאים אחדים שהאמינו בה, ביניהם פרופסור רפאל קרסו. שיטת פאולה לא חרגה מגבולות הארץ, אך שרדה כגישה טיפולית מבוססת, הונצחה בספר, העמידה מדריכים רבים וחדרה אף היא למוסדות הרפואה.
מעטים יודעים על ולטר הוֹפֶּה, מפתח שיטת ה"אורגון" (ראו בהמשך), והרבה יודעים על תלמידו רפי רוזן נוחו עדן. אך בעוד הופה הקפיד לציין ולפרסם את מורו וילהלם רייך, שממנו שאב תובנות וטכניקות, תלמידו רוזן הזכיר אותו רק במשפט אחד, כפי שטוען משה כהן־גיל. שיטותיו של הופה, בווריאציות שונות ומשונות, שרירות וקיימות בימינו, ומושג ה"אנרגיה" מככב בתחומים רבים של הרפואה הטבעית. כמובן שיש מקורות גיאוגרפיים שונים למושג זה, אך בארץ ישראל היה הופה הראשון שנקט אותו בהקשר טיפולי.
ובאשר למרדכי נצח, הוא לא המציא את הנטורופתיה, בשונה מפלדנקרייז ופאולה שיצרו את שיטותיהם כמעט יש מאין, אך היה הדמות המרכזית בכינונה בארצנו, והצטיין ביכולת ריפוי מופלאה. נצח התפרסם בתקופתו כאחד מהגורואים של עולם הצמחונות והטבעונות, ושיטותיו עוררו עליו חמת זעם מצד הממסד הרפואי. מורשתו חיה וקיימת, כמתואר בספר, גם כצמחונות מוסרית וגם כטבעונות מוסרית־בריאותית, אך לא רבים יודעים בימינו על מפעל חייו בכינון הטיפול הטבעוני והפצתו.
גרם לבן-גוריון לעמוד על הראש. טיפול בשיטת פלדנקרייז
צילום: גטי אימאג׳ס
גוף ונפש
ארבעת המופלאים נולדו בראשית המאה באירופה והושפעו במישרין ובעקיפין משתי מלחמות העולם. שלושה מהם זכו ללימודים מסודרים: פלדנקרייז בהנדסה ומדעים והתמחויות נוספות; הופה בפסיכיאטריה ופסיכואנליזה; פאולה גרבורג במוסיקה ומחול; רק מרדכי נצח שהתייתם בצעירותו ולא זכה לחיות במשפחה מסודרת בנה את עולמו ההשכלתי והמקצועי במו ידיו. כולם בלטו בעוצמת הכישרון, ביכולת האבחנה, בחיבור שעשו בין גוף לנפש, ביכולת התמדה עצומה ובוויתור על חיים שלווים. במהלך הקריאה שאלתי עצמי ממה עשויה גדוּלה. דבר אחד ברור לפי הספר: היא אינה עשויה מאהבת הנוחות והנינוחות ומהחשבת המקובל והמוסכם.
וקצת מידע על שיטותיהם, ובהחלט לא במקום הפירוט המעולה שבספר. פלדנקרייז, בעקבות בעיה קשה בברך, פיתח שיטה המבוססת על תנועות קטנות ומודעות. בשיעורים הקבוצתיים, שניתן לעניות דעתי להתייחס אליהם כאל שיעורי התעמלות מובחרים, שוכבים בדרך כלל על הגב, ובהדרכה של המאמן או אפילו באמצעות קלטת מבצעים מיני תנועות, לפי היכולת האישית, כי אסור לאנוס את היכולת. זוהי שיטה בלתי הישגית בצד הביצועי שלה, ומאוד הישגית ביומרה הגדולה: שכלול היכולת, כשם אחד מספריו של פלדנקרייז.
פאולה רגבורג ריפאה עצמה משיתוק על ידי תרגול של כיווץ השרירים הטבעתיים של הגוף. היא גילתה שכיווץ שריר טבעתי אחד (כגון פה או עין) יוצר תגובה סימולטנית בשרירים טבעתיים אחרים. שיטתה מטפלת במחלות שונות ובקשיים תפקודיים רבים, כולל עניינים אינטימיים שהשתיקה יפה להם, גם מבחינתה של המייסדת שהקפידה על הצניעות. בספר מובאים סיפורי הצלחה מרתקים ונוסכי תקווה.
ולטר הופה חיפש שיטה שתוכל לסייע לציבור להתגבר על אימי ההפצצות במלחמת העולם השנייה. בהשפעת תורתו של וילהלם רייך טיפל במגע על מנת לשחרר מועקות נפשיות. הייתה לו משנה סדורה שהתבססה על השכלתו הרפואית והפסיכולוגית. נוסף לכך בנה מכלים גדולים צוברי אנרגיה במטרה להטעין את מטופליו באנרגיה הקוסמית שאותה כינה בשם "אורגון". עבודתו המצליחה והמוצלחת עוררה התנגדויות חריפות, ובסופו של דבר הוא חזר לגרמניה. אך גורלו, על כל פנים, היה טוב מגורל מורו וילהלם רייך, שנרדף באכזריות בלתי נתפסת על ידי שלטונות הבריאות בארצו, כל ציודו הושחת והוא נפטר בבית הסוהר.
מרדכי נצח היה קיצוני בתביעתו לחיות לפי הטבע, לאכול מזון חי, להסתייג מחיי העיר ולעזור לגוף על ידי צומות ואמצעים אחרים, לא כולם סימפתיים, שתכליתם ניקוי הגוף. נראה לי שהנטורופתיה של היום פחות קיצונית ויותר ידידותית לאדם מן השורה, ויש לה הרבה גרסאות (וזאת הזדמנות נוספת להמליץ על "השיטה הסודית" של רחל טל־שיר). מי שיגיע כיום לנטורופת בכל שיטה שהיא יקבל הוראות אפשריות יותר.
סיפורים חביבים
העולם השתנה מאז שנות החמישים, תגליות מדעיות השפיעו גם על הנטורופתיה, וספרי הבריאות המצוינים של הוצאת "פוקוס" המתמחה ברפואה משלימה נראים הרבה יותר מדעיים ומבוססים מהספרים של פעם. כדאי גם לזכור שהרפואה המקובלת, כחלק מהתמודדותה עם הרפואה האלטרנטיבית או המשלימה, הטמיעה בתוכה יסודות שמקורם בטבעונות, ולא נודעו כי באו אל קרבה, כפי שהראתה במחקרה יעל קשת ("הילכו שניים יחדו?", רסלינג 2014). כמו כן ראוי לזכור שעולם הרפואה החל לצעוד בכיוון של מיזוג שיטות שונות.
חשוב על כל פנים לזכור שהנטורופתיה אינה בנויה רק על שיקויים טבעיים, ויטמינים וכדומה. היא דורשת שינוי מהותי ביחס לגוף ולעולם. היא אינה הוקוס פוקוס אלא תובעת חיים אחרים, בכיוון של יתר שלווה והרמוניה, פחות הישגיות וראווה וצמצום הטכנולוגיה. האם הדבר אפשרי? ספק אם ניתן להשיג איזון אופטימלי אוטופי כזה נוכח אילוצי החיים המודרניים בכלל ובישראל הנאבקת על קיומה בפרט; מי שמצליח להימנע מכמה רעות חולות נקודתיות (משקאות מתוקים, בשר מעובד, שומן טרנס) כבר עשה המון לטובת עצמו.
מצד אחר, התפשטות הטבעונות דווקא בקרב צעירים מבשרת שינויים עתידיים כלל עולמיים שאולי ייחשבו להכרחיים יום אחד נוכח התפשטות מחלות קשות, ולאו דווקא בין מבוגרים. נצח, פאולה, פלדנקרייז והופה מצאו דרכים ידידותיות לגוף ולנפש, אם כי תובעות מאמץ וכוח רצון.
על ארבעתם מספר משה כהן־גיל במקביל ובדרך אחידה: הוא פותח בתיאור אופייני הלקוח מאמצע חייו של הגיבור, וכך מעורר את סקרנותו של הקורא, שאחר כך באה על סיפוקה בשלב הבא, בתיאור מפורט של חייו, כולל סיפורים קטנים וחביבים או בלתי חביבים. בסיום כל פרק ניתנת דוגמה חשובה ומועילה למי שמעוניין לטעום מדרך הריפוי בשיטת "עשה זאת בעצמך". המבוא והאפילוג בעלי האופי האישי מביאים את נקודת המבט המיוחדת של המחבר.
כהן־גיל לא כתב ספר רפואי או אידיאולוגי, אך היטיב להציג את הקונפליקט בין חדשנות וממסד מאובן, דרך קורותיהם של אנשים מיוחדים שתרומתם לא תסולא בפז. היתרון הגדול של הספר הוא בדרך הסיפורית ולעתים הדרמטית שבה מוצגים קורותיהם ומפעלותיהם של גיבוריו, והוא מעניק חוויית קריאה נעימה מאוד.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' חשוון תשע"ה, 31.10.2014
