סיפורו המופלא של אהרון קלדרון, כומר במנזר בנדיקטיני
שהפך לחסידו של האדמו"ר מסטראפקוב
בערב סוכות לפני יותר מעשור, מצאתי את עצמי בפתח המקווה יחד עם אדמו"ר חסידי, לפני הטבלת כומר נוצרי אשר ביקש להתגייר ולהצטרף להעם היהודי. מספר ימים לפני הטבילה פנה אליי הכומר אשר הפך לגר ושאל אותי האם הוא יכול להביא לטבילתו את הרבי שלו. השבתי בפליאה ובמעט כעס: "אהרון, אתה עוד לא יהודי ואתה רוצה להביא את הרבי שלך? מי האדמו"ר שלך? איזה אדמו"ר מוכן להיות רבי לאדם שעוד לא התגייר?"
טעיתי טעות חמורה. אכן היה לאותו גר רבי. היה זה האדמו"ר מסטראפקוב שליט"א משושלת צאנז, שקיבל את אהרון כחסיד שלו עוד לפני שהיה יהודי. וכך, בערב חג הסוכות עמד האדמו"ר מסטראפקוב מוכן ומזומן לחג בפתח המקווה, עם השטריימל על ראשו, גרביים לבנים לרגליו, כתונת פסים חגיגית ומקלו בידו.
פעמים רבות עסקתי בטבילת גרים, אולם הייתה זו הפעם הראשונה שבה עמדתי בחדר הלידה של העם היהודי יחד עם אדמו"ר חסידי. הטבילה הייתה חגיגית ומרגשת וכדרכם של חסידים שתינו אחר כך "לחיים" לרגל האירוע. בשבת לאחר הטבילה האדמו"ר מסטראפקוב העלה את אהרון מנחם מנדל היהודי לתורה ואף ערך "קידושא רבא" לכבודו. אולם בכך לא תם פרק הליווי של הרבי לחסידו אהרון קלדרון. לימים, לאחר השידוך של אהרון עם בת זוגו, כאשר הגיע מועד החתונה היה צורך לסדר את כל הנדרש בחומר וברוח. האדמו"ר ארגן לכבוד החתן והכלה אירוסין ושבת חתן ואף ערך את החופה וכך היה גם לרבי וגם לאבא. בנוסח ההזמנה שקיבלתי לחתונה היה כתוב:
נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו - הננו מתכבדים להזמינכם לשמחת הכלולות של החתן אהרון מנחם מענדל קלדרון נ“י עם הכלה….ובע“ה בשמחתכם נשמח גם אנו.
הורי החתן: הרב אברהם שלום יששכר דב האלברשטאם בן האאדמו“ר מסטראפקוב זצוק“ל והרבנית.
הורי הכלה וכו‘
הרבי הכריז על עצמו כאביו של אהרון הגר ונהג כדרכו של אברהם אבינו ממש. ברגע זה הבנתי שלמרות שאינני חסיד, מצאתי גם לעצמי אדמו"ר ורבי. ואכן, מדי שנה אני נוהג להגיע לבית מדרשו של הרבי מסטראפקוב במאה שערים להקפות שניות ולרקוד יחד עם האדמו"ר ועם הכומר שהפך לחסיד. נדמה לי שאין ריקוד המבטא את ייחודם של העם היהודי ושל תורת ישראל יותר מאשר ריקוד משולש זה.
דייני הגיור הופתעו. אהרון קלדרון
שאלות על המסורת
סיפורו של אהרון מנחם מנדל קלדרון, בעבר חוסטו חוסה, מתחיל לפני שנים רבות, כאשר היה פרח כהונה במנזר נוצרי קתולי בעיר ויקטוריה אשר בארגנטינה. בצעירותו הייתה לאהרון נטייה דתית והוא החליט להקדיש את עצמו לעבודת אלוהים בכנסייה הנוצרית עד 120 שנה. הוא הצטרף למנזר בנדיקטיני סגור. הבנדיקטינים הם חברי מסדר של נזירים ונזירות בכנסייה הקתולית, המקדישים את חייהם לעבודת האל מתוך עוני, פרישות וציות, לימוד ותפילה.
במשך השנים למד אהרון במנזר תיאולוגיה נוצרית, פילוסופיה, היסטוריה של הכנסייה ותנ"ך. אולם חוסטו חוסה לא הסתפק בלימוד בלבד אלא החל לשאול שאלות את ראש המנזר. שאילת שאלות "אפיקורסיות" אינה מעשה מקובל בנצרות הקתולית, המבוססת על קטכיזם ודוגמות באמונה, ואף פחות מכך במנזר בנדיקטיני המבוסס על ציות לפרשנות הדתית של ראש המנזר. אהרון שאל בעיקר שאלות על אחדות אלוהים ועל כתבי הקודש מתוך המקורות ומתוך שכלו. שאלותיו היו הגיוניות ובעלות משקל, אבל הן נשארו תלויות באוויר ללא תשובות וללא הסברים והספקות החלו להתעורר בלבו של חוסטו חוסה.
שאלותיו של חוסטו חוסה היו פשוטות אבל עמוקות: "כיצד ייתכן שאלוהים אשר ציווה את העם היהודי במשך אלפי שנים לא לעשות פסל ותמונה מגלה את ישו כאדם שהוא אלוהים, כדמות בשר ודם שהיא אלוהית? הדבר דומה לאב שיש לו בן עם מחלת סכרת, הנותן לבנו לאכול סוכר".
לא רק שאלות על טבעה של הנצרות התעוררו במנזר, אלא גם מחשבות שונות על היהדות והעם היהודי. בעיונו בספרייה של המנזר הוא מצא הגדה של פסח בשפה העברית. כאשר הוא קרא בסוף ההגדה את המילים "לשנה הבאה בירושלים" הוא תמה, שכן הוא חשב שהיהודים הם רק סיפור שחלף מעל דפי ההיסטוריה. מתוך ההגדה הוא הבין שלעם ישראל יש ציפייה לעתיד ושיש להם תקווה לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש. כלומר, העם היהודי חי וקיים.
גם כאשר קרא בסידור התפילה את הפסוק "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם", המשפט הזה טלטל אותו. "הבנתי שהברית בין בורא־עולם לעם ישראל אינה מוגבלת בזמן, מדובר על ברית היסטורית ונצחית, ואם כן מה מקומה של הנצרות כברית חדשה?", תמה.
חוסטו חוסה הרגיש בודד במנזר ומתוך בדידותו החל במסע רוחני של חיפוש אחר הא־ל האחד והיחיד, אך את התשובה הוא לא מצא במקורות הנוצריים וגם לא בתשובות של ראש המנזר.
מסע ארוך ליהדות
בעיונו בספר בראשית, אהרון הוקסם מהחיפוש הרוחני שעשה אברהם באופן אישי והחליט ללכת בדרכו – הוא החל לחפש את האמת האישית שלו ושל אמונתו. בשלב מסוים הוא הבין שעליו לחפש את דרכו הרוחנית במקום אחר ובאמונה אחרת והחליט לעזוב את המנזר.
חיפושיו הביאו אותו תחילה לבית הכנסת הקונסרבטיבי ובהמשך לבית חב"ד המקומי בעיר פארנה. שם הוא פגש את השליח של הרבי מלובביץ', וזה החל ללמד אותו אמונה יהודית מהי, אבל לא בגישה הנוצרית שהוא היה רגיל בה, מתוך דוגמות, אלא מתוך שאלות והבנה. לאחר שנתיים של לימודים וחיים יהודיים חוסטו חוסה החליט שהוא רוצה להתגייר. הרב שלח אותו לארץ ישראל להמשך לימודים, שבסופם יעבור את הגיור המיוחל.
לאחר פרק זמן של לימודים, כאשר אהרון הגיע לבית הדין, הדיינים הופתעו מסיפורו ובתחילה אף הרימו גבה והיו מעט ספקנים בקשר להחלטתו, שכן לא כל יום מגיע כומר המבקש להתגייר, אולם מהר מאוד הבינו שהעומד בפניהם הוא אדם עם אמונה עמוקה, שיקול דעת והבנה ביחס לתהליך שהוא עבר.
בכל שאלה שאהרון נשאל בבית הדין, הוא שאל את הדיינים האם הם רוצים שהוא ישיב על פי הפשט או הדרש, האם על פי הסוד או על פי ספרי המוסר, האם לצטט מקורות מהתלמוד או להסתפק בשולחן ערוך. הדיינים הבינו שעומד בפניהם אדם אשר עשה מסע ארוך לאמונה היהודית ולשמירת המצוות וקיבלו אותו בשמחה לעם היהודי.
בעת ברית המילה, בחר חוסטו חוסה בשם אהרון מנחם מנדל, מתוך הזדהות עם דמותו של אהרון הכהן ומתוך הכרת הטוב לשליח של הרבי מלובביץ' אשר פתח בפניו את שערי היהדות. אותו אהרון מנחם מנדל הפך להיות הגבאי של הרבי מסטראפקוב. הוא אימץ את המנהגים החסידיים, את הלבוש החסידי ואת השטריימל, ולמעשה חוץ מדיבור בשפת היידיש המקובלת בחצר הוא הפך לחסיד מן המניין לכל דבר. כיום אהרון קלדרון גר בירושלים ויש לו ארבעה ילדים ומשפחה יהודית וחסידית לתפארת.
לאמיתו של דבר, אהרון קלדרון איננו לבד. לא מעט כמרים והרבה מאוד נוצרים מבקשים להתגייר ולהצטרף להעם יהודי בשנים האחרונות. יש אומרים מסיבות תיאולוגיות ומתוך אכזבה ביחס לדתם המקורית, ויש הטוענים מתוך אהבה והתעניינות ביהדות וביהודים, אבל כך או כך, קיימת נהירה של נוצרים ליהדות (על תופעה זו ונימוקיה אכתוב במדור זה בעז"ה מאמר נוסף בקרוב).
שמעתי פעם מידיד שהיה בעבר כומר באירופה וכיום הוא יהודי דתי בירושלים אבחנה מעניינת בנוגע לתהליך המעבר מנצרות ליהדות. טענתו היא שכיוון שהנצרות היא דת בעלת אמונה רוחנית אבל ללא מצוות מעשיות, היא יוצרת חיים רוחניים וספיריטואליים אצל האדם המאמין ולכן דווקא אדם נוצרי החי בעולם רוחני מסוגל להחליט על שינוי אמונתו ועל מעבר לדת אחרת. אבל על כך, כאמור, נרחיב בהזדמנות אחרת.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' חשוון תשע"ה, 31.10.2014
