מקור בתרגום
כשמספרים סיפור לבני הקטן, ומתחילים, נניח, "פעם אחת היה אריה" – הוא רגיל לשאול מיד: "ומה קרה פתאום?". כְּאומר: עזבו את ההקדמות, תגיעו לתכל'ס.
ואכן, סיפורים רבים ניזונים מהתפניות ומההפתעות שבמהלכם, כמוהם כחיים עצמם. המילה "הפתעה" היא מחידושיו של אליעזר בן יהודה, והוא גְּזָרָהּ מהשורש פת"ע המופיע על במת המקרא לראשונה בפרשת נשא, בתואר הפועל "בפתע" שבפרשת נזיר: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ".
צמוד למילה "בפתע" מופיע תואר הפועל "פתאם", שעניינו זהה (וכלשון ראב"ע על אתר: "שניהם קרובים בטעם, וכן 'אדמת עפר'". חוקרים משערים שמקור המילה "פתאם" במילה "פתע" בהוספת מ"ם סופית, כמו בתוארי הפועל "ריקם", "יומם", "חינם", תוך הפיכת העיצור הגרוני עי"ן לאל"ף). בתנ"ך, לעתים מופיע הצמד "בפתע פתאם", לעתים נאמר "בפתע" בלבד ולעתים רק "פתאם" – אך בכל המקרים המשמעות אחת. ולראיה: התרגום הארמי מתרגם תמיד באותה דרך, במילה "בתכיף".
עד היום לומדים בתורת הקרב את השימוש של יהושע בן נון ב"גורם ההפתעה" במלחמתו עם מלכי האמורי בבית חורון: "וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל". בתרגום יונתן, הקרוב מאוד בלשונו לתרגום אונקלוס, נאמר: "ואתא לוותהון יהושע בתכיף, כל ליליא סליק מן גלגלא".
השורש תכ"ף אינו מופיע במקרא, אך בלשון חז"ל הוא מופיע לרוב – הן כתואר הפועל ("תכף לנטילת ידיים ברכה"; ירושלמי ברכות א א) והן כפועל ("כל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה"; שם).
כיום אנו משתמשים בשורש "תכף" בעיקר כתואר הפועל ("תכף אשוב") – אך בימי תחייתה של העברית מקובל היה להשתמש גם בתואר "תכוף" במשמעות דבר מה שאמור להתבצע במהירות וללא שיהוי. הנה למשל ידיעה עיתונאית מ"דבר" מתמוז תרפ"ה, 1925: "הערב תהיה בקלוב פועלי הרכבת אספה כללית תכופה של פועלי הרכבת, הדואר והטלפון שבקו יפו לוד. האספה נקראת ע"י ועד הסניף ותדון בשאלות תכופות וחשובות".
בשנות השלושים הציעו מתקני הלשון של אז לומר במקום "אספה תכופה" – "אספה דחופה", על פי "הרצים יצאו דחופים" שבמגילת אסתר, ומאז אכן החלו להשתמש בדחיפות במקום בתכיפות, כמקובל היום. כך, במקום להודיע ש"דרוש באופן תכוף אופה עוגות מומחה, במשכורת טובה, למאפייה במושבה הגרמנית בירושלים" ("דבר", חשון תרפ"ח), כתבו כעבר שנים "דרוש באופן דחוף מומחה לתעשיית ריבות, בעל המלצות טובות" ("דבר", אלול תש"ב, ותודה לאתר "עיתונות יהודית היסטורית").
*
בקטע הבא מסתתרת מילה ששורשה אינו במקרא, והוא מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת בהעלותך. מְצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים.
תמיהה נוספת עלתה בי בקוראי את המשפט: "אמנם אין להמעיט את מקומם של פוסקים כרש"ז אוירבך והציץ אליעזר שתרמו רבות לביסוס הלכות מדינה, אבל עדיין הדחף לפיתוחה בא בעיקר מתוך בית המדרש הציוני דתי". צר לי, אך "הלכות מדינה" מבוססות על רבים שאינם משתייכים ל"ציונות הדתית". מדובר על שילוב ידיים ומאמץ משותף של כל מי ששמירת התורה במדינה יהודית חשובה לו.
המילה המבוקשת בגיליון פרשת נשא: "והתכיפות". הזוכה: טוביה דל
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו סיון תשע"ג, 24.5.2013
