מודעת אבל שולחת פרופסור בעקבות אהבת נעוריו שנטשה וכעת מתברר שמעולם לא הייתה. מותחן דל משקל ועשוי היטב, במגבלות הז'אנר
שש שנים
הרלן קובן
מאנגלית: ירון פריד
ידיעות ספרים, 2014, 342 עמ'
חשבון נפש נוקב עם יומן הקריאה שלי גיליתי שבקיץ החולף קראתי לפחות שלושה ספרי מתח. אני אומרת "לפחות" כי בעצם אינני מצליחה לזכור במדויק כמה. לספרים מהסוג הזה יש תכונה מגונה להימחק מהתודעה במהירות שבה הם נקראים. במיוחד הגרועים שבהם, שגם אם תכוונו אקדח לרקתי (כפי שאומרים בז'אנר) לא אוכל להיזכר בשמם בבוקר שאחרי. למה כל כך הרבה ספרי מתח בחודש אחד? כנראה השילוב הקטלני בין החום ומבצע צוק איתן שיצר במוח מין בועה ריקה שמבקשת להתמלא במשהו חסר ערך. מי רוצה לקרוא ספרות כבדה בימים שבהם הכול כבד, מעיק, חמור ומדאיג? ומי בכלל רוצה להתרגש כשהמציאות מציפה ברגשות עודפים? בררת המחדל של הקיץ היא מותחנים, ספרי טיסה בהגדרה שגם אם לא קניתם כרטיס לשום מקום הם כבר יטיסו לכם את המוח לארץ שבה תוכלו להישאר לפחות שלושה לילות מפנקים במלון הכול כלול.
הרלן קובן הוא סופר שבתנאי שלום ומזג אוויר קריר הסיכוי שאגע ביצירותיו לא גדול מהסיכוי שאגע בצלחת חומוס מלאה קוליפורמים. ולא שהוא לא יודע את מלאכתו. ההיפך הוא הנכון. הוא מבצע את מלאכתו באופן כה מושלם עד שכמעט אין מותחן שלו שלא מתברג הישר לרשימת רבי המכר. כל משפט תפור, כל סצנה מתוקתקת ואין גרם של משקל עודף שעלול להכביד על המוח. לא צריך לחשוב וגם לא להרגיש, רק להתמסר לקצב המהיר שבו הוא מנהל את העלילה.
ראשית שמחתי לגלות שהגיבור שמוביל את "שש שנים" הוא לא מיירון בוליטר, סוכן הספורטאים שקובן משתמש בו כגיבור ראשי ברבים מספריו. למה לא מיירון? כי אין לי כלפיו סנטימנטים. אף פעם לא הבנתי את סוד קסמו ואיזו יחודיות מצא בו קובן שהעניק לו סדרה. וחוץ מזה, אם זה היה ספר של מיירון הייתי מרגישה כמו מישהו שהתפרץ למסיבה שמתנהלת כבר המון זמן בלעדיו. אז חדשות טובות לכל אלו שאינם קוראי קובן המתמידים: יש כאן גיבור חדש שמוצג בפעם הראשונה. שמו ג'ייק פישר (השקיע פה קובן בגזרת המקוריות).
צופה באהובתו מתחתנת עם גבר אחר. קיטש ומתח
צילום: גטי אימאג'ס
התעלומה מסתבכת
ג'ייק הוא סטודנט באוניברסיטת לנפורד במסצ'וסטס ומהר מאוד נודע לנו שגובהו 196 ס"מ, משקלו מעל מאה קילוגרם והוא מוצא את פרנסתו כשומר סף במועדון לילה מקומי. מה לעשות שעל סתם חנונים בגובה ממוצע קשה לבסס עלילה של מותחן. הפרק הראשון תופס את ג'ייק בסיטואציה מבאסת ברמות. הוא יושב בכנסייה וצופה באהובתו נטלי מתחתנת עם גבר אחר. לאחר רומן קיצי סוער עם נטלי, שאותה הכיר במושבת אמנים, היא מודיעה לו לפתע שפגשה את האקס שלה ותוך יומיים מתחתנת איתו. היא מפצירה בג'ייק שלא ינסה לעקוב אחריה בחייה החדשים ושלעולם לא ינסה למצוא אותה. ג'ייק הרומנטיקן, שכבר היה משוכנע שמצא את אהבת חייו, הרוס.
קאט לשש שנים לאחר מכן. ג'ייק הוא פרופסור צעיר ומבריק למדעי המדינה באותה אוניברסיטה. יום אחד הוא מציץ במחשב ומוצא מודעת אבל שמודיעה על מות בעלה של נטלי. או לפחות מי שאמור היה להיות בעלה. בגלל שהוא עדיין מאוהב בה בסתר לבו, ובגלל שאי אפשר לבנות עלילה של מותחן על גיבור שעושה מה שאומרים לו, הוא מחליט לעלות על טיסה לפלורידה ולהגיע ללוויה. מי יודע, אולי האלמנה היפה זקוקה לניחומים?
בהגיעו לפלורידה הוא מגלה ש־
בעלה של נטלי, טוד סנדרסון, היה רופא אהוב ומכובד בקהילתו.
סנדרסון לא סתם מת אלא נרצח באכזריות.
האלמנה האבלה היא בכלל לא נטלי אלא אישה אחרת לחלוטין, אהובת נעוריו של סנדרסון שנשואה לו מזה עשרים שנה.
מבולבלים? גם אנחנו. ג‘ייק משנס את 196 הסנטימטרים שלו ומתחיל למשוך בחוטיה של התעלומה. אם טוד לא היה בעלה של נטלי אז מי הוא היה? ואם נטלי לא התחתנה עם טוד ועברה לנהל חיים שלווים של אשת רופא בפלורידה אז איפה היא היום? היכן היא מסתתרת? השאלה האחרונה לא זוכה למענה כי נדמה שנטלי פשוט נמחקה מעל פני האדמה. אין אזכורים שלה ברשת וכל מי שפגש אותה בעבר מכחיש את ההיכרות. אפילו הכומר שניהל את חתונתה טוען שזו מעולם לא התקיימה ואין לה שום רישום ביומני הכנסייה.
האם ג‘ייק הוזה ונטלי המהממת, שאותה פגש בשעת משבר עמוק בחייו, היתה רק פרי דמיונו הרומנטי המפותח, מין דמות רפאים שמונעת ממנו להיכנס לקשר מחייב עם אישה חדשה? לא ולא! כי אם כן זה לא היה מותחן אלא ספר מעניין יותר שעוסק ברבדים הנפשיים של גיבוריו. למזלם של הקוראים המותשים אין כאן שום כוונות לפנות לכיוונים פסיכולוגיים מורכבים ולגיבורים אין יותר רבדים נפשיים מאשר לסנדוויץ‘ מרגרינה. זה בהחלט מותחן ולא עוברת דקה עד שגיבורנו עולה על קן צרעות רציני, כפי שקוראים לזה בז‘אנר, ומגלה קופת שרצים שמערבת את האוניברסיטה שהוא מלמד בה ואת חבריו הקרובים.
לא אהרוס לכם את הכיף של הקריאה אז מנקודה זו והלאה אין יותר ספוילרים. תצטרכו לסמוך על מילתי כשאומר לכם שג‘ייק ממשיך לחפש את נטלי במרץ והעלילה מתקדמת מהר. אפילו מהר מאוד. ואם לדייק אז בדיוק במהירות הצפויה מספר מהסוג הזה. התעלומה מסתבכת, רמז אחד מוביל למשנהו ואם ייכנסו לתמונה רוצחים אכזריים וחסרי רחמים ויתחילו לרדוף אחרי ג‘ייק אז… אופס! אני לא אומרת את זה.
הזדמנות שנייה
לאחר שהבעתי את דעתי הכנה בנוגע לערכה התזונתי הירוד של הפרוזה של קובן, הגיע הזמן לומר את שבחו. הוא מקצוען שעושה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר. הוא מספק את הסחורה. לומר שהשתעממתי במהלך הקריאה? לא, לא השתעממתי. לומר שהנחתי את הספר מידי? לא, לא עשיתי זאת. הספר תפס אותי מתחילתו. טוב, אולי לא מהפרק הראשון של החתונה, שהיה קיטשי וסכריני ברמות קשות, אבל ברגע שהעלילה התחילה לזוז הייתי שבויה. וזה קרה מהר.
במחשבה לאחור, חלק מכוחו של "שש שנים" נובע מהעובדה שהוא עוסק באירוע שיכול לקרות, לפחות תיאורטית, לכל אחד מאיתנו. אדם שאהבת נעלם ופתאום אתה מגלה שהחיים שלך מבוססים על שקרים שלא היית מודע לקיומם. אתה לא צריך להיות בלש מקצועי או מרגל כדי שזה יקרה לך. אתה יכול להיות בדיוק מי שאתה. וקל מאוד להתחבר לזה, במיוחד כשאתה לא רוצה להתחבר לבומים ולאזעקות.
עוד הרהור פרטי שעולה בי הוא שהספר מוקדש לבחינת האפשרות הקוסמת של הזדמנות שנייה. למי מאיתנו אין אקס או אקסית שעדיין מענים את לבו גם לאחר שנים רבות? לא קרה לכם ששיחקתם בכאילו ושאלתם את עצמכם מה היה מתרחש אילו נתנו לכם הזדמנות נוספת? "שש שנים" פורט בדיוק על המיתר הזה. הסיטואציה אכזרית מבחינה פיזית אבל מבחינה נפשית יש לה היבט נעים ומתגמל מפני שג'ייק מגלה שנטלי אהובתו לא זרקה אותו וגם לא העדיפה גבר אחר על פניו. לא, היא בכלל לא זרקה אותו ובעצם היתה חייבת לעזוב אותו בגלל ש… אבל הבטחתי בלי ספוילרים.
מבחינה מסוימת אפשר להתייחס לספר הזה גם כאל מקסם שווא של המוח הגברי שמעדיף לבנות סביב האהובה הבוגדנית סיפור מטורף, העיקר לא להתמודד עם אמת רגשית כואבת. בעצם היא לא זרקה אותך אלא הייתה עבריינית נמלטת/פושעת/רוצחת/מבוקשת על ידי המשטרה/הסי.אי.איי/האף. בי. איי/הסקוטלנד יארד. היא לא נטשה אותך כי זה הפשע הנורא מכול. בסדר העדיפויות הפנימי שלנו אנחנו מעדיפים שהיא תהיה רוצחת המונים מאשר זאת שזרקה אותנו. וזו זווית מעניינת. אבל אל תחשבו שהספר עוסק בה באופן מודע. הוא לא עוסק בכלום, בעצם, חוץ מאשר בלהעביר את הזמן.
לסיכום, דקה וחצי אחרי שסיימתי לקרוא את "שש שנים" כבר שכחתי מי היו הדמויות ומה הן רצו. הספר מקבל 10 במדד היכולת להעביר כמה שעות בכיף יחסי ו–0 במדד הספרים שנגעו ללבי ושינו את חיי.
*
הגר ינאי היא סופרת, עורכת ומתרגמת, מלמדת כתיבה ומבקרת הספרות של גל"צ
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',י"ד חשוון תשע"ה, 7.11.2014
