המקומות המוזכרים בפרשת יהודה ותמר זוכים לפרשנות מדרשית אך אינם מנותקים מהריאליה. על עדולם, כזיב והקשר לבר כוכבא
סיפורם של יהודה ותמר, הקוטע את רצף קורות יוסף היורד מצרימה, נפתח כך (בראשית לח, א): "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה". על פי רש"י הקשר בין יהודה ותמר למכירת יוסף הוא הירידה מגדולה: "למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו".
הווה אומר, ירידתו של יהודה היא ירידה רוחנית. חז"ל מצאו קשרים ספרותיים בין פרשתו של יהודה למכירת יוסף, ודרשו בשל כך את קורותיו כעונש של מידה כנגד מידה (בבלי סוטה י, ב): "אמר ר' חמא ברבי חנינא: ב'הכר' בישר לאביו, ב'הכר' בישרוהו. ב'הכר' בישר: 'הכר נא הכתנת בנך היא'. ב'הכר' בישרוהו: 'הכר נא למי'".
מבט מתל עדולם להרי יהודה
צילום: דניאל ונטורה
מציאות ריאלית
ואולם מעבר לרעיונות הגדולים הטמונים בסיפורו של יהודה, פרשתנו מספרת לנו גם סיפור גיאוגרפי הקשור למקומות שונים בשפלת יהודה. עדולם המוזכרת אצלנו זוהתה עם ח'רבת שייח' מדכור, דרומית למושב אדרת. שמה נשמר בחרבת עיד אל מא הסמוכה, היא עדולם המוזכרת ברשימת הערים הכנעניות שהורישו ישראל (יהושע יב, טו). כאן מצא דוד מפלט משאול המלך (שמואל ב, כג יג) ואותה ביצר רחבעם בן שלמה מלך יהודה (דברי הימים ב יא, יא). ואכן, ההולך במקום מוצא שההגעה לעדולם שבשפלה מנחלת שבט יהודה בהרי יהודה הגבוהים מחייבת ירידה פיזית.
ההתלבטות בין הפרשנות המדרשית לריאלית במשמעות ירידתו של יהודה ניכרת גם בפסוק (בראשית לח, ה): "וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ". רש"י מתלבט על משמעות המילה כזיב: "שם מקום. ואומר אני על שפסקה מלדת נקרא כזיב… שאם לא כן מה בא ללמדנו?". על פי רש"י, ציון המילה כזיב בא לומר ששלה הוא בנה האחרון של בת שוע, ולעובדה זו משקל חשוב בסיפור. הרמב"ן הסביר את הדברים באופן מחודד יותר וטען כי המילים שלה וכזיב מרמזות על העתיד לקרות: תמר תתאכזב שיהודה משלה אותה באשר לבנו האחרון שלה. לעומתם, אבן עזרא לא התלבט וכתב שזהו שם המקום וכך גם רד"ק: "שהיה בכזיב בלדתה אותו".
כזיב המקראית מוזכרת בכמה מקומות: ברשימת ערי נחלת שבט יהודה בסמיכות גיאוגרפית לערים נוספות בשפלה (יהושע טו, מד): "וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה. עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן". כך מנבא גם מיכה המורשתי (מיכה א, יד): "לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל". בחפירות לכיש נמצא חרס המזכיר את בית אכזי (אולי אכזיב?) וכך גם ברשימת היחס של שלה בן יהודה (דברי הימים א ד, כא־כב): "בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה… וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה … וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא…".
לידת המשיח
מיקומה של כזיב נשמר גם בתקופות מאוחרות יותר. אובסביוס, מאבות הכנסייה, בישוף קיסריה במאה הרביעית לספירה, חיבר ספר חשוב בשם האונומסטיקון. כזיב מתוארת כך (אונומסטיקון 945): "שם נולדו בנים ליהודה, היום מראים אותה חרבה בגבול בית גוברין אצל עדולם".
היו שזיהו את כזיב בחורבה בעין אל כזיב הסמוכה לחורבות הכפר בית נטיף מדרום לרמת בית שמש והיו שזיהו אותה בתל אל ביצ'ה מערבית לעדולם.
האם בר כוכבא, בן כוזיבא, נולד בכזיב? כך מסביר ר' חיים ויטאל (שער הגלגולים, חלק שני, פרק ח): "והנה רמז שרבי עקיבא היה ניצוץ המשיח… גם אמרו חז“ל כי רבי עקיבא היה נושא כליו של בן כוזיבא שהיה כל כך גיבור …לפי שהיה מבחינת יהודה… והוא ורבי עקיבא היה דבר אחד… והאמת שמשיח הוא מיהודה, וער ואונן הם הקליפות שלו ולכן מתו. ושֵלָה היה אמיתי בניצוץ אחד של משיח בלבד…ולכן אמר הכתוב ‘והיתה בכזיב בלדתה אותו‘ ובכזיב וכוזיבא הכל אחד הוא“. משיח אמת ומשיח שקר שניהם אחד. מקום האכזבה הוא גם מקום התקווה הגדולה.
חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ' כסלו תשע"ה, 12.12.2014
