המסורת מזהה את מקום קבורת יתרו בגליל התחתון. טביעת רגל שמצויה שם משמשת עד היום לדרוזים סימן למזל והצלחה
"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם". (שמות יח, ט־י)
נחלקו המפרשים על משמעות הביטוי ויחד יתרו: "וישמח יתרו, זהו פשוטו. ומדרש אגדה, נעשה בשרו חידודין חידודין" (רש"י על המקום). גדולתו של יתרו מוזכרת בתלמוד: "גנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו 'ברוך ה" עד שבא יתרו" (בבלי סנהדרין צא, א), וכך פירש זאת הנצי"ב: "משה וכל ישראל לא ברכו עד גמר הגאולה והיא קריעת ים סוף ואז אמרו שירה היא הברכה. אבל יתרו אמר הברכה בלשון רגילה". לומר לך, כדי לברך אין צורך להמתין עד גמר הנס ואין צורך לומר זאת בשירה. תודה מעומק הלב משמעותית בפשטותה ובעומקה.
מדרשים רבים עוסקים ביתרו המתגייר מתוך הכרת ייחודו של עם ישראל וגודל הנס. ואולי המילים "ויחד יתרו" קשורות לאמונת הייחוד, שכן יתרו זכה למעמד של כבוד ביהדות, באסלאם ובדת הדרוזית. בקוראן יתרו מוזכר כנביא שועייב הקורא לצדק חברתי ולאמונה בא־ל: "אל בני מדין שלחנו את שועייב אחיהם. הוא אמר, בני עמי, עבדו את אלוהים כי אין לכם אלוה מבלעדיו (סורה 7 – ממרום החומה, 85). האם הקוראן למד את הסיפור הזה מהמדרש הבא?
יתרו היה כומר לעבודה זרה וראה שאין בה ממש ובעט בה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה, וקרא לבני עירו, ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני, בחרו לכם כומר אחר. עמד והוציא כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם הכל. עמדו ונידוהו (שמות רבה א, לה).
מתחם קבר יתרו, נבי שועייב
צילום: סאלח עקל ח'טיב
שלוש הדתות
קברו של יתרו נמצא בגליל התחתון. זיהוי זה נולד ממסורת המספרת שיתרו העתיק את מקום מושבו למערה ליד חיטין, ומקום זה מקודש לדרוזים ולמוסלמים. מסורת נוספת קושרת את מקום קבורתו של יתרו לקרב של צלאח א־דין מול הצלבנים ביולי 1187 בקרני חיטין. על פי מסורת זו, הובטח לצלאח א־דין בחלום ניצחון בקרב אם ירכב מערבה ויעצור במקום קבורתו של יתרו.
בידינו עדויות רבות ומעניינות על מקום קבורתו של יתרו. המוקדמת שבהן נכתבה על ידי נוסעים במאה ה־12. יצחק חילו, עולה רגל מספרד, ביקר בארץ בשנת 1333. במכתביו, המופנים לקרוביו, הוא מתאר את קברו של יתרו: "בין טבריה לצפת פוגשים בשבעה מקומות… ואינו חשוב זולתי על ידי שתי מצבות קברים, שאומרים שהם קברי יתרו חותן משה ויעקב איש כפר חיטיא עליהם השלום".
בין התיאורים הרבים של עליית יהודים לקברו של יתרו, העלה על הכתב ר' מנחם מנדל ראבין את רשמיו בשנת תרמ"ח (1888): "עלינו קצה ההר, מקום קבר יתרו חותן משה רבנו עליו השלום. ועליו נבנה בית גדול ורחב ידים מאד, נבנה מאבני גזית בהוד והדר מאין כמוהו. נתנו שכרנו לשומר הבית לעזוב אותנו ללכת אל מקום קברו. טרם הגענו עוד אל הפתח, ציוה עלינו לחלוץ מנעלינו… גדר עצים משולבות יסובבו קברו… ועל קברו מכסה אדרת ממשי אדומה וירוקה, סרוח עד לארץ. ונרות שמן דולקים לפניו".
מדרס רגל
לא מעט עולי רגל ציינו את טביעת רגלו של יתרו באבן: "לימין החדר פתח לחדר אחר, ובו מונחת אבן שיש, אמה ארכה וחצי אמה רחבה, והאבן סדוקה… ויתרו דרך על האבן כאיש הדורך בטיט, ונשאר רושם כף רגלו באבן, טפח עומקו. ואורך הרגל חצי אמה. וניכר שזו היתה רגלו השמאלית" (משה בן יצחק, מחבר ספר "ידי משה", פראג 1817).
אף ר' מנחם מנדל התרגש למראה טביעת רגל זו אך ייחס אותה למשה: "בתוך הרצפה ריצוף אבן אחד, ובתוכו שקוע מדרך כף רגל שמאל – אומרים שזה הוא מדרך כף רגל משה רבינו עליו השלום… לא נתתי כל כך על לבי הדבר הזה. אבל אחר כך בבואי העירה נודע לי כי הרב הצדיק קדוש ה' מאווריטש אשר מנוחתו כבוד בעיר הקודש צפת ת"ו, כאשר בא אל האבן, חיבק ונשק את מדרך הרגל הקדוש הזה, אף מילא אותו בדמע עיניו ורחץ אותו בדמעותיו אשר שפך כמים עליו. אז כאשר נודעתי גם לבי נמס כמים, אחרי אשר זכיתי להיות במקום הקדוש הזה, מדרך רגל משה רבינו עליו השלום, ומדוע לא עשיתי אנוכי כן?"
בתקופת המנדט שאלת הבעלות על הקבר הייתה נתונה במחלוקת בין הדרוזים למוסלמים, אך לאחר הקמת המדינה העניקה מדינת ישראל את הבעלות על המקום לעדה הדרוזית וזו בנתה בה מבנים לאכסן את עולי הרגל הרבים החוגגים את חג נבי שועייב ב־24 באפריל מדי שנה. אלו נוהגים ליצוק שמן על מדרך רגלו של יתרו ולמשוח את גופם למזל והצלחה.
חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ז שבט תשע"ה, 6.2.2015
