מצוות הביכורים נועדה לרסן את תאוות האכילה שבאדם ולתקן את חטא החיפזון הקדמון, וגם ללמד על החשיבות שבהכנה ראויה אל הקודש
קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להסביר מה היה חטאו של אדם הראשון. אחד ההסברים המקוריים ניתן על ידי האר"י: לדבריו, החטא היה שהאדם חי עם אשתו כבר ביום השישי. לו היו מחכים אדם וחוה עוד מעט, עד לכניסת השבת, לא היה זה חטא כלל; הבעיה היתה בתזמון. חטאו של אדם הראשון הוא שורשם של חטאים רבים בעולם, והוא טמון בחיפזון, אי־דחיית הסיפוקים והתאוות. בתוך עולמו הטוב של הקב"ה ישנם דברים ובריות רבות וכולם רצויים לפני המקום, אך לכל דבר יש הזמן המתאים לו, "עת לכל חפץ תחת השמים". הבעיה היא לא בעצם השימוש בדברים האסורים, אלא באופן ובתזמון השימוש בהם. יצרו הרע של האדם מדיח אותו להעדיף צורת חיים מסוימת או להחליט החלטות מסוימות בצורה פזיזה וללא שיקול דעת וסבלנות. חיפזון זה הוא אם כל חטאת.
המשנה במסכת ביכורים מתארת את תחילת תהליך הבאת הביכורים: "יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר – קושרו בגמי ואומר 'הרי אלו ביכורים'". הרב קלונימוס אפשטיין, בעל ה"מאור ושמש", מבאר ואומר שפעולות אלו מתקנות את חטאו של האדם הראשון: בעוד שחטא האדם הראשון נבע מחיפזון שראשיתו בתאווה, באה מצות הביכורים ומתמודדת עם אותה הנקודה בדיוק – עם הכניסה לארץ ייתקלו העם בפירות יפים ונחמדים למאכל, שיגדלו בשדותיהם לאחר השקעת מאמץ ויגיעה. השמחה שבמגע הראשוני עם הפרי הראשון עלולה להביא את האדם לידי תאוות האכילה, וברגע זה מזכירה התורה לאדם את חטא אבי־אבותיו, שלא המתין לזמן הראוי. על כן מסמן האדם את הפרי הראשון בסימן מיוחד ומעלה אותו לירושלים בעסק גדול, כדי לבטא את האיפוק והריסון שבבסיס בניית האופי המוסרי והמתוקן.
איור: מנחם הלברשטט
בריאה של הכנה
הגמרא במסכת שבת דנה במקרה שבו אדם תעה במדבר ואיבד את מניין הימים – כיצד ישמור שבת? על פי דעה אחת בגמרא יש לדמות את המצב לבריאת העולם, וכמו שבבריאה יום השבת היה היום האחרון – גם אדם זה צריך לספור שישה ימים ולשמור את היום השביעי. על פי הדעה השנייה יש ללמוד דווקא מבריאת האדם, וכשם שהאדם נברא בסוף הבריאה ורק לאחר מכן היו ימי החול, גם האדם התועה ישמור בו ביום את השבת וממנה יתחיל לספור שישה ימי מעשה.
למחלוקת זו משמעויות עמוקות רבות, אך נראה כי הדעה השנייה ניצבת בפני קושיה: על פי המתואר בבריאת העולם האדם לא נברא בשבת אלא ביום שישי! כיצד ייתכן, אם כן, ללמוד מבריאת האדם שהיום הראשון היה שבת? אלא יש להסביר שהאדם נברא בכוונה ביום השישי – ועל פי הגמרא בסנהדרין (לח, ב) עוד לפני חצות – על מנת שיומו הראשון כאדם שלם יהיה יום השבת. האדם לא נברא לתוך מציאות של שלמות, מציאות של שבת, אלא לפני כן כדי שיתכונן לשבת ויתעלה עד שיגיע לשלמותו בשבת. לו היה האדם הראשון עושה כן, אכן הייתה השבת היום הראשון בבריאה.
ברם, האדם הראשון חטא, וההזדמנות הוחמצה. ההכנה לשבת, שאותה לא ביצע האדם הראשון בצורה הטובה והנכונה, היא שהייתה בעוכריו. ההכנה לקראת השבת, ובכלל – ההתכוננות לקראת כל דבר שהוא, טומנת בחובה אלמנט של ציפייה ושל סבלנות, וכפי שראינו לעיל זו הייתה משמעות חטא האדם הראשון: גילוי מובהק של חוסר סבלנות וויתור על הציפייה לטובת מימוש מיידי ועכשווי.
מבחינה זו, השבת והביכורים מבטאים במקביל את אותה המשמעות. בממד הזמן אנו מבחינים בין ימי החול ובין יום השבת הקדוש, המבטא בצורה גלויה את הקשר בין הקב"ה לבריאה בכלל ולעם ישראל בפרט. זהו יום הברית, היום שבו שבת הקב"ה ממלאכתו ובו הוא מברך את אשר עשה. קדושה זו מצריכה הכנה, הן בחומר ובן ברוח, על מנת להתקדש בה באופן מלא.
הקדושה מופיעה גם בממד המרחב – בבית המקדש, המקום שבו בחר ה' לשכן שמו שם. וכשם שהשבת מצריכה ציפייה והכנה, כן גם המקדש. עניין זה מתבטא במצוות הביכורים: האדם שירד לשדהו, ראה תאנה שביכרה וסימנה בגמי, התחיל בנקודה זו את מסעו הארוך לבית המקדש, מסע שיסתיים שבועות ואפילו חודשים מאוחר יותר. מצוות הביכורים מלמדת אותנו את חשיבותן וערכן של הציפייה, של ההתכוננות ושל בניית ההתרגשות לקראת מעמד גבוה יותר, קדוש יותר. רק אם ננקוט מתינות, אם נדע לא לדלג על שלבים ולחכות למקום הנכון בזמן הנכון – נוכל לחיות בעולם הזה בצורה נכונה, מתוקנת ומתקנת.
הזדמנות לתיקון
בראש השנה הקרוב נזכה ל"ראש השנה משולש" – שני ימי חג ושבת מיד לאחריהם. רבים מתלוננים על הטרחה הרבה הכרוכה בכך, בעיקר בכל הקשור לאירוח ולהכנת סעודות השבת והחג. למעשה, אירוע שכזה הוא חלון הזדמנויות משמעותי לתיקון חטא האדם הראשון: ממש כמו בבריאה, גם כאן בריאת האדם תחול בסמיכות ליום השבת. כאשר האדם מתחיל את חייו, או את השנה שלו, מתוך קדושת השבת – הצעד הראשון שלו הוא בתוך אווירת הקדושה של השבת והוא יכול להצליח יותר בהחלת הקדושה לתוך החיים ולתוך שנת המעשה הקרובה.
בריאה שלא נפתחת בשבת – התחלת מרוץ החיים בתוך חיי החול – מקשה עלינו מאוד לראות את הקדושה שבעולם ואת הקשר שבינינו ובין הקב"ה ואנו קרובים לנפילה אל החטא. בראש השנה הקרוב יש לנו אפשרות לתיקון: אם נזכור את המשמעות של חטא האדם הראשון, את חשיבותן של הציפייה וההכנה לקראת השבת, נוכל לצקת אופי מדויק ונכון יותר ליום בריאתו המחודשת של האדם. השנה, יותר מתמיד, יוכל ראש השנה בנקל לקבל משמעות של התכוננות לקראת קדושה, של הכנה לקראת גילוי שכינתו של ה' בעולם, ומיד לאחריו נמשיך כולנו ליום שכולו שבת, ובע"ה – במהרה גם לעולם שכולו שבת.
הרב רא"ם הכהן הוא רב היישוב וראש ישיבת ההסדר בעתניאל
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ג, 23.8.2013
